סיפורו של איש היחידות המיוחדות בצה"ל.
<mark>מוקי בצר</mark> מלווה את ציר הזמן של הלוחמה הזעירה בצהל מששת הימים ועד הקמת יחידת שלדג.
השתתף בעשרות מבצעים הירואיים שכולנו מכירים מסיפורי מורשת הקרב.
מצאתי עניין רב בקריאת הספר מכיוון שהוא מתכתב מאוד עם ימינו אנו והמלחמה הנוכחית:
מלחמת ששת הימים לעומת מלחמת 12 הימים. הדמיון מדהים.

"לנו הלוחמים בקו הקדמי הייתה תחושה ברורה שננצח. לכן לא הבנו את הממשלה, ששידרה

<mark>מוקי בצר</mark> הוא מלח הארץ, הוא לא היחיד, הם היו רבים. חלקם הגדול שרד את התקופה הזאת וחלקם נפלו בדרך.
מה שמייחד את בצר שהוא עבר בכל הפינות הרגישות שבהם עברו הלוחמים אוחזי החרמש ביד אחת והחרב ביד השניה.
<mark>מוקי בצר</mark> שונה מאחרים בכך שהוא מסוג הלוחמים עם הראש הגדול. מה זה גדול- ענק!
האיש הזה כמו שמתואר בסיפרו , נע ונד בין חיי הצבא לחיי החקלאי, ועד סוף דרכו הצבאית לא ידע לבחור- צבא או משק, משק או
צבא. לכן

גילוי נאות ומלא גאווה: אנחנו חברים.
אני גאה להיות חבר של מעט האנשים שהם חברים שלי, אבל זה אחד מיוחד.
זה האיש שתכנן את ההפתעה המבריקה של מבצע אנטבה וגם פיקד על הפריצה לטרמינל שם.
זה האיש שלבש את הפיאה הבלונדינית בביירות בעת "אביב נעורים" וזה האיש שתכנן, ובעיקר ביצע
עוד עשרות רבות של פעולות שיסמרו את השיער גם לקרחים.
אבל בניגוד לישראלי המכוער (בלי מרכאות) ההולך ומשתלט על הכיפה בישראל של המאה הז

זהו סיפור אישי של קצין שהיה לו מסלול צבאי לא-שיגרתי: הוא היה בכל היחידות המיוחדות, הוא היה בכל המבצעים החשובים, והוא אף פעם לא היה חלק אינטגרלי מהמערכת הקבועה. נקודה מעניינת כשחושבים על כך. הוא לא היה מפקד סיירת ולא מג"ד ולא מח"ט, ובכל זאת הוא היה מעורב בהכל מבלי להיות המוביל הרשמי. היתרון של הספר הוא בכך שהוא מביא קולות מהתקופה ופרטים אישיים ולא גלויים על אירועים מפורסמים. לכן זה מעניין למי שנכח

אחרי כל השבחים כמו מלח הארץ ,משכמו ומעלה וכו שללא ספק ניתנו לו ביושר,
מדובר באדם שרואה את המטרה ואת הדרך היעילה ביותר להגיע אליה, וליישם.
סיפור גבורה על אנשים "שהיום כבר לא מייצרים כאלה" וחבל
בנימה אישית..הייתי רוצה מפקד כזה בשירות שלי.