ביקורת ספרותית על שנת אפס - ההיסטוריה של 1945 מאת יאן בורומה

---

שבת שלום לכל החברים.
שנת אפס מתיחסת לרגע מאוד מיוחד שבו תמה המלחמה האכזרית שידעה ההיסטוריה האנושית. יש האומדים את מספר קורבנותיה ב50 מיליון נפש!
יש היסטוריונים שמעלים את המספר בעוד כמה עשרות מיליונים ובטח אם סופרים בתוכם את מיליוני הקורבנות שנפלו הדרום מזרח אסיה, סין, יפן ומקומות אחרים באיזור.
אבל אני רוצה להתיחס לנקודה ספציפית אחת שאומנם מוזכרת בספר אבל ניראה לי שהמחבר מתיחס אליה אולי בקלות ראש מסויימת. וברור לכולנו שאני מתכוון לנקודה היהודית.
מאות שנים התיחסו הגויים ועמי הארצות אל העם היהודי כאל עם מיזנטרופי. הדבר נבע ככל הניראה ממצוות דתינו אשר אוסרות על היהודים להתרועע עם הגויים לחלק עימם את מזונותיו ואת
משקאותיו מחשש ליין נסך וממזון לא כשר.
לדעתי הישיבה בדד- כמו האימרה ׳ עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב׳ היא אחת הסיבות לשינאה וליחסים הרעים שנוצרו במהלך הדורות עם הגויים.
לכך ניתן להוסיף את ההסתה של הכנסיות למיניהן נגד היהודים ובמיוחד על עקשנותם להיבדל ולא לקבל עליהם את הדת הנוצרית.
על שורשי השינאה עמדו כבר היסטוריונים רבים אבל לדעתי אף היסטוריון לא ממש הצליח לפצח את המסתורין סביב שנאתו הכבירה של היטלר לעם היהודי ואת יכולתו המופלאה לאחד סביב שינאתו
הגזעית את עמו ואת עמי המדינות הכבושות במזרח כמו במערב, דבר שהוליך במישרין את גורלה של יהדות אירופה להשמדה.
בשנת אפס עומד המחבר על הזעזוע שפקד את הכוחות המשחררים אשר הגיעו למחנות הריכוז וההשמדה ואשר ראו את שרידי האדם ששרדו את מהלך ההשמדה בין החיים ובין המתים.
הוא גם איננו מסתיר את הזעזוע של שרידים אלה כאשר נפגשו לראשונה עם משחריריהם האמריקנים, הבריטים או הסובייטים.
המחבר אף לא מסתיר את שאת הנפש שהחלו המשחררים לחוש כנגד השורדים לאחר שהאחרונים החלו להתנהג בצורה בהמתית באותם מחנות עקורים שהיו לשעבר מחנות הדיכוי והחורבן האנושי כמו ברגן בלזן,
רוונסברוק, דכאו וכו׳
העובדה שמפקדי הכוחות המשחררים דאגו לצלם את ימיהם הראשונים במחנות הצילה מן האפשרות למי שנקראים ״ שואה דיניילס״ או בעברית מכחישי שואה.
נמשיך ונאמר שהספר סוקר בהרחבה רבה את תוצאות המלחמה ואת השפעת התוצאות על המנצחים והמנוצחים בחזית המערבית , המזרחית ובזירה הפסיפית.
הוא מנתח את הניצחון האמריקני על יפן ואת הדרך שבה מקארתור, שהיה מושל יפן , מאמץ , כדי להרוס את האופי האגרסיבי- לוחמני של העם היפני, דרך שהופכת את היפנים לעם שוחר שלום נקי לגמרי מאגרסיביות שכל כך התאימה לדרך החיים לפי חרב- דרך הבושידו.
המחבר גם מקפיד לתאר את המערכת הבין לאומית , או יותר נכון להגיד את מרכיבי המכניזם של המערכות הבין לאומיים שבנו המעצמות המנצחות, את מערכת השיקולים והמאבקים לדוגמה בהקמת האומות המאוחדות, במועצת הביטחון. בהקמת בית הדין הבין לאומי לשפיטת פושעי המלחמה למיניהם ומרכיבים אחרים שנבנו ואשר קיימים עדיין בימינו.
המחבר גם עומד על הרגע שבה פרצה המלחמה הקרה בין ברה״מ והמערב בראשות ארה״ב וכיצד זו השפיעה על הרכב האו״ם ועל נטרולן של המעצמות, דבר שגרם לאובדן כוחם לממשל עולמי שידאג לרווחת המין האנושי לאחר אסון כה נורא שפקד את האנושות.
ספר נהדר ומומלץ.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על שנת אפס - ההיסטוריה של 1945