חברה שלי אומרת שאני תמים מדי לפעמים. כל כך תמים, שכשאני רואה ספר שכולם מדברים עליו, אני ישר מבקש ממנה לקפוץ לחנות הספרים הקרובה למקום מגורינו ולרכוש מיד שני עותקים ממנו, כדי שנוכל לקרוא אותו במקביל בלי לריב מי יקרא קודם ואז אולי גם נצליח לקיים עליו דיון, לנחש מה הולך לקרות ולהתענג על השפה.
"זה מהלך יחצני," היא אומרת לי.
"את תמיד חושדת בכשרים," אני עונה.
"ואתה תמים. ממש תמים," היא עונה.
"שוב תמ

עם פתיחת הספר "אזיקים מנייר", פגשתי את הקטע הבא שפתח אצלי את "צוהר השאלות":
יחפה מהלכת אישה אל נפשה
והשביל לה הוא ארץ זרה
מפותלת הדרך לשם
מפרכת דרכה חזרה

למה יחפה? לאיזו ארץ? מה מפותל ומפרך להגיע לאותה ארץ זרה? האם יחפה כדי להרגיש את האדמה שהיא דורכת עליה או מה?

כבר בעמודים הראשונים ניתן להבין מי הלכה יחפה - ליאורה פינר הדמות הראשית.

מי זו ליאורה?

ליאורה ובעלה גלעד פונים בתלו

אזיקים מנייר / <mark>אורנה פלג-אלוני</mark>

וואו איזה ספר יפה!
הספר הזה לא דומה לשום ספר אחר שקראתי ואין טעם להשוות אותו.
אין כאן גיבור עשיר ומפונק שירש עסק מצליח ועם תסביכים אישיים של מחויבות, ולא גיבורה צעירה ורעננה שרק מגלה את החיים.

הספר מתבסס במידה רבה על חוויות ילדותה של המחברת, <mark>אורנה פלג-אלוני</mark>, ולקח אותה למסע מורכב ומעורר השראה בשכונת חליסה בחיפה היא מספרת "לעיתים היה קשה מאוד לחזור אחורה"

הספר "אזיקים מנייר" שכתבה <mark>אורנה פלג-אלוני</mark>, מרתק ומותיר רצון לעוד. מהרגע שהתחלתי לקרוא בו לא יכולתי להפסיק. עלילת הספר מדהימה והאופן בו נכתב מסקרן מאוד ומאפשר הצצה אל חוויות מעצבות חיים.

המעברים בין רומן בעל אופי מיוחד לבין הילדות שלוותה בחוויות קשות לא השאירו מקום לדמיון ויחד עם זאת הספר מלא ומזמין את הקורא להפעיל את דמיונו. רציתי לחבק את ליאורה הילדה ולנסות להבין כיצד החוויות המטלטלות שחוותה

כבר מהעמודים הראשונים הבנתי שתהיה לי כאן חווית קריאה שונה ומיוחדת. כאחת שקוראת רומנים רומנטים וספרי מתח בעיקר, נחשפתי כאן לסיפור חיים יפה, נוגע ללב ומצמרר. הלב שלי עבד שעות נוספות. נשאבתי אחר ליאורה וקורותיה בכזו מהירות, עוד בטרם הבנתי כיצד. יש כאן גיבורה שממבט ראשון לא מובנת, אפילו מצטיירת כחלשה ומרגיזה, ורק כאשר קוראים את חוויות העבר שלה מתחילים להבין את דמותה ומה מניע אותה. נפתח כאן צוהר אל נפש

בוקר טוב יקרות שלי!!!
זהו סיימתי את הספר "אזיקים מנייר".
יש לי הרבה מה להגיד ואני אנסה לעשות את זה בלי להרוס למי שלא קראה...
עברתי עם הדמות הראשית את מה שעברה ובהתחלה שנאתי אותה ואז כעסתי עליה ואז ריחמתי עליה ואז הייתי גאה בה.
זה יפה לקרוא ספר שהדמות משתנה ומתפתחת לנו במהלך הספר והיו קטעים שפשוט כאב לי, כאב לי מאוד וקטעים שפשוט נשארתי ללא מילים. מה שבטוח וזה הכי יפה בעיניי - שום דבר לא היה צפו

ספר נפלא שלא קראתי ולא אקרא. אז איך אני יודעת שהוא נהדר? עובדה שקריאתו דחפה אנשים להרשם לסימניה, כה עזה הייתה חוויית הקריאה!

כשאני ניגש לספר ביכורים של סופר לא מוכר אני ניגש בחשש מסויים כי אין לי מושג מה אני הולך לקבל.
מהפסקה הראשונה הספר הזה סוחף אותך בזכות כתיבה טובה מעניינת שיודעת לשמור את הקורא עירני ומתוח לקראת מה שהולך לקרות.
את הספר הזה סיימתי ביום אחד ונהניתי מכל רגע בקריאה שלו.
החיבור בין זכרונות העבר של גיבורת הסיפור לבין חייה הלא פתורים בהווה והרומן מחוץ לנישואין הוא קשר שאי אפשר לנתק אותו.
<mark>אורנה</mark> לוקחת או

מילדות ליאורה לא קיבלה חום ואהבה
ותמיד הרגישה אאוטסיידרית
וגם בזוגיות הקרה שלה
והיא מחליטה לנהל רומן אסור ואובססבי
עם קצין משטרה {שלדעתי גם מפגר }
את ליאורה שלא שפטתי רק רציתי לחבק
ציטוט שאהבתי
'' זו לא שאלה של אסור ומותר ''
{ שתקראו תבינו למה התכוון המשורר :)
מומלץ ומרגש @-}