ספור חייו של אשכול הוא ספורם של דור הנפילים שהניחו את היסודות לבניין המדינה, והתחילו מאפס תוך מאבקים אדירים כנגד כל הסובבים, וכנגד כל הסיכויים. ספורו של אשכול מתחיל בשנות העשרים עם עלייתו לארץ ישראל, התיישבותו בדגניה, ובזכות היותו מלומד, מהר מאוד הוא הפך להיות שליח הקיבוץ בנושאים כלכליים וחברתיים, תוך שהוא מייצג את הקיבוץ מול תנועת הפועל הצעיר וראשי היישוב.
דגניה בראשיתה היתה קבוצה של כמה עשרות

ניתן לחלק את הקריירה של גולדה לשתי יחידות לא שוות:
הראשונה מבחרותה ועד לפרישתה לגמלאות .
השניה תקופת היותה לראש ממשלה.
התקופה הראשונה ניתנת לחלוקה משנית מילדותה ועד היותה שרה פעילה בממשלה.
אפשר לתת מספר כותרות לתקופה זו:
א. מיפגש של רחובות ומוסדות ציבור.
כל האנשים שפעלו איתה כמו דוד רמז, דב הוז, זלמן שז"ר, אפילו סורוקה, בילינסון ועוד ועוד, קמים לתחיה ורואים בהם בשר ודם.
ב. כותרת אחרת מתייחס

ביוגרפיה משובחת אודות לוי אשכול - המחבר פורש בפני הקורא את פניו האנושיים והנבונים של אשכול, כאדם וכמדינאי. הביוגרפיה אינה מיפה את המציאות, אלא מציגה את ראש הממשלה ככל אדם - בעל חולשות ועוצמות,אהבות ושנאות, ואת הדילמות שלו בצמתי החלטה שונים. בסיום הקריאה התחושה היא של "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" (וסליחה על הקלישאה), ושבזכרון ההיסטורי שלנו לא ניתן לאשכול מלוא הכבוד לו הוא ראוי.