הָאנֶס ואוּלִי, בתחילת שנות העשרים שלהם הם חברים טובים מהילדות המוקדמת. אוּלִי מחזיק בכיסו תמונה של שניהם מהיום הראשון שלהם בבית הספר. היום הם כבר בני עשרים ושתיים. החברות שלהם היא מסוג החברויות שהאחד הוא חציו של האחר.


לילה אחד חורפי וקר של חודש פברואר רוכבים השניים על האופנועים שלהם. ואז התהפכו החיים של שניהם. אוּלִי רכב לפנים, ועוד ראה את הָאנֶס רוכב על האופנוע שלו מאחור במראה. אבל כשסי

כשנסעתי לבקר את מחנכי לשעבר במעונו החדש הרגשתי מוזר מאוד.
ביררתי תחילה כיצד עלי להגיע לזיכרון יעקב והסתבר לי שעלי לקחת רכבת ואוטובוס.
אני אוהבת תחבורה ציבורית ובארה"ב אין לי הזדמנות להשתמש בה. בירור קצר באינטרנט הורה לי על שעות יציאה והגעה ואמנם תוך פחות משעה הגעתי ליעד.
עצרתי תחילה בחנות פרחים מקומית וקניתי זר יפה בגווני וורוד. לא היו חמניות ודיי הצטערתי משום שזה הפרח הכי עצוב-שמח שאני מכירה ו