ביקורת ספרותית על הזיות מאת די שולמן
ספר בסדר

---

אני לא חושבת שנתתי את הדירוג הזה אי פעם. לכל דבר יש פעם ראשונה (גם ללכתוב ראשונה עם ע'. אני שונאת טעויות הקלדה). רציתי לציין את זה.

[הספר קיבל בחזרה את הכוכב שלקחתי לו רק בשביל ההערה הזו. שוקולד אכן עושה פלאים.]

זוכרים שלפני כמה שנים הייתה פרסומת למגנום (אולי היא עוד קיימת, אבל פספסתי את הפרסומות בפעם שעברה שהלכתי לקולנוע) שזוג הולך לשדוד בנק ובו 75 מיליון יחידות זהב? בסוף (שהיה די קרוב להתחלה כי זו פרסומת) התגלה שהכוונה היא לגלידה. ממש אהבתי אותה (יש פואנטה לסיפור. כבר נגיע אליה).

הלכתי לרגע. שכחתי את הפואנטה (אסור לי לקום באמצע ביקורות, אני מאבדת את חוט המחשבה). אאלתר אחת. זו הייתה יופי של פרסומת.

מהם תחומי העניין של אווה קורצקי (איזה מין שם משפחה זה? אני זוכרת שהרשיתי לסופרים לגבב אותיות בתור שמות, אבל זה כבר מוגזם. וגם אווה. זה שם של מורה לגיאוגרפיה), אתם בטח שואלים את עצמכם. למזלכם, הכנתי רשימה:

א. לדאוג לסת.
ב. להתמזמז עם סת.
ג. להיות חולה.
ד. להעמיד פנים שהיא בריאה כדי שתוכל להתמזמז עם סת, להגיע לשיעורים, לברוח מאם הבית ולהבריז מחזרות של הלהקה שלה (בסדר הזה).
ה. להבריז מחזרות של הלהקה ובאופן כללי להיות חברה גרועה ללהקה.
ו. להתאשפז בבית החולים.
ז. לחקור נגיף מסתורי כלשהו.
ח. להתלונן על זה שהיא חולה.
ט. לעבור התקפי זיכרון כאובים.
י. להתמזמז עם סת.

קורצקי. מוהאאהאאהאהאהא (עם כל הכבוד שאני לא רוחשת לחחח, זה פשוט יבש מדי. ישבתי פעם ליד ילד שצחק ככה. עברתי מקום בטענה שאני לא רואה טוב משם).

אזהרה מפני קלקלנים לכל אלה שלא קראו את הספר הראשון. כשתופיע מילת הקוד "וות'רבי", מוקפת בהרבה אנטרים כדי שתוכלו להבחין בה בקלות, תוכלו להמשיך לקרוא.


חלק אחד מן העלילה בקווים כלליים:

א. אווה דאגה לסת וסת דאג לאווה.
ב. אווה וסת התמזמזו.
ג. אווה חלתה.
ד. אווה העמידה פנים שהיא בריאה כדי שתוכל להתמזמז עם סת, להגיע לשיעורים, לברוח מאם הבית ולהבריז מחזרות של הלהקה שלה.
ה. אווה מבריזה מרוב החזרות של הלהקה, הם מקבלים חוזה הקלטות ומסע הופעות בארה"ב, ואווה לא מתרגשת, דבר שנתן לה (אצלי, לפחות) את התווית "חברה גרועה ללהקה", ביחד עם "מושלמת מדי" "חדשה במקום שכולם שונאים/מאוהבים בה" ו-"עוד דמות כזו. אני אקיא על כל ה-783 בדמות הבאה שמצטרפת לפה"
ו. אווה אושפזה.
ז. אווה חקרה נגיף מסתורי כלשהו.
ח. אווה התלוננה על זה שהיא חולה.
ט. אווה עברה התקפי זיכרון כאובים.
י. אווה וסת התמזמזו.




וות'רבי. יופי של מילה. מה דעתכם שזו תהיה מילת קוד קבועה? יש לי אפילו שיר. לפי מנגינת לט איט בי של הביטלס. וות'רבי, וות'רבי, וות'רבי, או, וות'רבי.





זה היה החלק הראשון של העלילה מתוך שלושה חלקים, שתפס בערך חצי ממנה. אם זה היה רק זה, הייתה מקיאה על המגירה עם הדמויות האלה שהבטחתי להקיא עליהן בפעם הבאה שתהיה לי בחילה, ושודדת 75 מליון יחידות זהב רק כדי להתמודד עם הדביקות של אווה וסת (נזכרתי בפואנטה (8 )

מצחיק. יש לי שיזוף של סנדלים.

לא אפרט על החלקים האחרים של העלילה, כדי לא להרוס את קצת ההפתעה שהייתה בספר הזה (לא הייתה, אבל רק בגלל שאני ממש טובה בניחושים וקראתי את הסוף. הייתי מסבירה את התכונה הזו שלי, אבל זה בהחלט לא קשור). על עלילת אווה/סת פירטתי כי זה היה צפוי כמו שירד מחר שלג (אם אומר את זה כל יום, בסוף זה יתגשם. כלומר, ישתלג). רוב העלילה כבר קרתה (הייתה לי תחושה של "כבר קראתי את זה, לא? באיזה עמוד אני? 3? איך הספקתי לקרוא את זה בעבר אם הרגע התחלתי?") בעבר (זה נשמע יותר דרמטי מ"בספר הקודם". זה נשמע כמו משהו שכותבים על פוסטרים של סרטים כדי לפתות אנשים לצפות בהם), אם אני לא טועה. סליחה, כולה כבר קרתה (יצאה לי ק' מכוערת. ועוד אחת בזמן שציינתי את זה. אני צריכה לשפר את כתב היד שלי). במקום, נדבר על נושא שקרוב לליבי: שמות, וחשוב מכך, המקוריות של שמות.

נתחיל בלהקה שאסטריד (חברה של אווה וחסרת אישיות בצורה כל כך מושלמת, שהייתי מצפה שהיא עשתה ניתוח להסרת אישיות. בעצם, לכולם שם אין אישיות. "זועמת" "מאוהב" "נואשת לאהבה" "חנפן" "מרושע" "אמהית" זו לא אישיות, זו תכונה פצפונת שמרכיבה אישיות, מר-או-גברת-שולמן. רק באווה ובסת השקיעו "אישיות". בעצם, לא ממש. מר וגברת מושלם, אבל חוץ מזה לא הרבה) מעריצה. "תרנגול הודו זועם". אני יודעת שיש המון להקות עם שמות אידיוטיים להפליא, וכמה קשה למצוא שם מקורי ובעל משמעות (הביטלס היו פה קודם. אני לא מכירה שם יותר טוב מזה, אבל אני פתוחה להצעות לשמות אחרים), אבל "תרנגול הודו זועם" זה כבר פתטי.
(אממ, היי. זוכרים אותי? אז את זה אני כותבת ב-15.2.2014. התחלתי להעריץ להקה עם שם די מטופש, אבל למי אכפת. יש בשם את המילה ארטיק. מה יש לתרנכול הודו זועם? כרבולת?) יותר משלוש דמויות בסיפור מעריצות אותם, שתיים מתוכן ראשיות (היה חסר לאווה שגם היא הייתה מעריצה אותם, אחרת הייתי הורגת אותה *צחוק מרושע שרומז על כך שאני מתכננת משהו כמו התנקשות בכמה מהדמויות השנואות עלי. אבל רק כמו. עכשיו, איך מגיעים לאחוזת מאלפוי? זמנו של לוציוס אחד הגיע* או שהצחוק הזה רומז שאני יודעת משהו שאתם לא יודעים? מצטערת, אבל אני לא מבדילה. תזכורת: לפתח עוד צחוקים). הם יכלו לקרוא לעצמם "אווה המושלמת" או "אווה החלימי מהר כדי שנוכל להתמוגג ממושלמותך" או פשוט "השפיפונים" (שני השמות הראשונים לפי האווירה הכללית של העלילה בכל שלושת חלקיה).

שנית, הלהקה של אווה. "האסטרונאוטים". גם פה קומץ מקוריות לא הייתה מזיקה (מלבד זה שרק לייקה -שבכלל לא מופיעה בספר- ואסטרונאוטים שמנגנים על הירח -זה פשוט אדיר- רשאיים להקים להקה ולקרוא לה "האסטרונאוטים" לדעתי). והשם הזה גם לא קשור לכלום (לא ציינתי את זה בפסקא הקודמת בעיקר בגלל שלא רציתי לכתוב יותר מדי). הם בסך הכל "אווה והנספחים" או "אווה, הבחור שמאוהב בה, החברה הכי טובה שלה וזו שאין לי מושג מי היא, והיא חסרת אישיות באופן מוחלט, יותר מהחברה הכי טובה שלה, מעשה נראה בלתי אפשרי עד שהיא באה ועשתה אותו. לא זכור לי שהיא בכלל פתחה את הפה כדי לפהק אפילו". גם "רקיקי השוקו" זה שם נחמד (אני חובבת שמות מקוריים, אבל לא פתטיים. יש גבול דק, והספר הזה עבר אותו). אווה שתתה המון שוקו. או שאני קראתי את אותו העמוד שוב ושוב. בכל מקרה, היה שם המון שוקו. בא לי גם. רק רגע.

~כדקה וארבעים ושתיים (יופי של מספר) שניות מאוחרת יותר, עם חצי כוס שוקו חמים ביד, כי החצי השני נשפך במיקרוגל~

זה מזכיר לי. אווה וסת קוראים אחד לשני מותק, והם שותים קולה, מים, קפה או שוקו. זה פגע מאוד באמינות שלהם בתור בריטיים. אני יודעת שזה סטריאוטיפי לחשוב שהם חייבים לקרוא אחד לשני דארלינג ולשתות תה עם חלב, אבל ה"מותק" צרם בצורה ממש מעצבנת (כמו ה"מאמי" בכל הדברים שעשיתי וה"קרעכצ" בהארי פוטר וחדר הסודות), והופיע שם רק ספל תה אחד, שגם אותו לא שתו. הם מוקפים בבריטיים. לא, הם מוקפים באנשים. מישהו אחד שם- לפחות- שותה תה. אולי זו הרחבה של האישיות שלהם והסופר/ת לא רצתה להעיק על עצמה ועל הקוראים ביותר מדי פרטים? העובדה שהם שותים תה לא מכאיבה לאף אחד. רק שתדעי לספר הבא (לא שאקרא אותו). אם אין שם אף אחד ששותה תה, אני מוכנה להתערב שהם אף פעם לא שמעו על הוגוורטס ועל וולשית ירוקה. בושה וחרפה.

הצמר הזה בוהה בי. כדאי לי לסרוג שמיכה בירוק וצהוב מרקר?

קצת בכיתי במהלך הספר. אולי קצת הרבה, אבל במקביל צפיתי ב-"רמי-לבד בעולם", אז אני מניחה שזה בגלל הסרט.

השמות היו פגם רציני (אווה קורצקי. זה כמעט מצחיק כמו הבדיחות של פרד בקריאה השנייה של הארי פוטר. אם רק אני הרגשתי ככה- הכוונה היא למצחיק עם עצוב ברקע). אולי אסדר את הכל ברשימה ("מה קורה לי?" "את משתנה, מתוקה," "מה? לא רוצה& טוב לי איך שאני&" "מאוחר מדי. את הופכת להיות..... מסודרת." "לאאאאאאאא&")

א. אווה וסת עסוקים יותר מדי בלהיות עסוקים יותר מדי אחד בשני.
ב. אווה עוברת התקפי חולשה כל עמוד שני (גם אלה שלא עוסקים בה).
ג. העלילה ממוחזרת (הכל מצוין, סת, התקף, בית חולים, חקירה, להקה, סת נעלם, הופעה, אנשים נעלמים).
ד. השמות.
ה. ארג. לסופרים ממש קשה להכניס פגמים לדמויות שלהם (אני מכריזה בזאת חגיגית שכשאני אכתוב ספר, לדמות שלי יהיו פגמים רציניים. יש לי כבר רעיון). ברצינות, להיות חולה זה לא פגם. אני גם לא חושבת שזה נועד להיות פגם, אבל זה הכי טוב שנקבל.
ו. אווה היא תלמידה חדשה באיזו פנימיה יוקרתית, כמעט כולם מתאהבים בה, החברה הכי טובה שלה הופכת לאויבת שלה, יש לה בעיות בבית (רק לי זה נשמע בדיוק כמו תיכון לילה? כי זה משתפר&) היא מתאהבת בתלמיד חדש, שבו כולן מתאהבות, הוא מתאהב בה בחזרה, היא מגלה שמשהו בו חשוד. רב המכר של הניו-יורק טיימס&).
ז. אני לא בעלת דוקטורט בפיזיקה, ננו-ביולוגיה או ביו-רפואה, אבל פעם אחרונה שנתקלתי במילה הזו, היפוקמפוס היה סוג של סוס ים מגניב במיוחד, ולא חלק מלא במיתרים במוח. איפה פרסי ג'קסון שלי? אהה. צדקתי. רק על זה יורד לספר כוכב. מכרת לנו מידע כוזב&
ח. להרוג דמויות זו אומנות. בטיוטה, יש פסקא שלמה שמסבירה איך לעשות את זה. אני מניחה שכולכם מבינים בזה, ואחסוך לי עוד עשרים דקות. הקוראים צריכים להרגיש קשר לדמויות ההרוגות, ויותר חשוב- להזדהות עם הדמויות המתאבלות, כדי שגם לנו יהיה רצון לנקמה. החור שברעש הצליח, אצלי (לא הבאתי את הארי פוטר כי אני צריכה לגוון מדי פעם).
לא הרגשתי שום קשר שהוא ל-700 הדמויות (לפחות. והמספר הזה באמת כתוב בספר, זו לא הגזמה פראית שלי) הדמויות שנהרגו במהלך הספר, ובטח שלא לספוילר, ספוילר נוסף, ועל כמה מאות ספוילרים אחרים אשתוק. זו הייתה הקלה של ממש כשספוילר אחרון עבר/ה מן העולם הזה.
ט. "וירוס מסתורי איחד אותתם, עכדיו הוא יכול להפריד בינהם". כבר עדיף לכתוב "תרנגול הודו זועם", וכבר אמרתי את דעתי על השם הזה. סוף הנקודה.

כואב לי הצוואר. אקצר. רשימת הדבים החיוביים:
א. ווינסטון. למפתח שלי קוראים ווינסטון *חיוך לא שפוי קצת ומבט מזוגג*.
ב. לקראת סוף האמצע, נגמרת הדביקות, תודה רבה.
ג. מובטחות לנו מכוניות מעופפות עד שנת 2043.
ד. הרעיון נחמד.
ה. הוא העביר לי את הזמן שבו הייתי אמורה ללמוד לבוחן במתמטיקה.
ו. ממש אהבתי את זה שאפשר לשנות את העבר. יש לי כמה דברים מלהיבים לעשות, אבל הבטחתי לקצר.

ארוחת הבוקר מחכה, אז זהו. אם אהבתם את הראשון, תאהבו גם את השני (הוא כמעט אותו הדבר), אם לא, אתם יכולים לוותר, ולקרוא ספר אחר, יותר טוב. אם אתם ממש רוצים, אני מוכנה לגלות את הסוף. (אם לי הייתה את האפשרות הזו, הייתי שואלת ומוותרת על הספר, אבל אף אחד לא הזהיר אותי. אני מזהירה אתכם)

כמה כוכבים? אהיה נדיבה. זה דחה את ההתכנוננות לבוחן, והדביקות נעצרה באמצע. 3 כוכבים אם זו הביקורת הראשונה של הספר הזה.

עכשיו, לארוחת הבוקר. זו גבינת עיזים? יאמי.

» ביקורות נוספות של הבלגית המעופפת
» ביקורות נוספות על הזיות