<mark>דליה הרץ</mark> כותבת בשפה מובנת ושווה לכל נפש על רעיונות נשגבים - יחסים בין דורות, יחס האמן ליצירתו, החיפוש אחר שפה בהירה, יכולתנו להתקרב אל האחר והכמיהה לאופטימיות. זוהי בין המשוררות היחידות לדעתי שגם אנשים מן השורה, שאינם חובבי שירה מובהקים (ושייכים לעניות דעתי לחוג העליון של אינטלקטואלים פלצנים, בדורנו כאשר השירה נעשתה כל כך לא ברורה) יכולים בכל זאת להתחבר לשירתה. זוהי משוררת שהקדישה את חייה למבט. מש

כפי הנראה זוהי פסגת השירה העברית בעת החדשה. רבים מהשירים נשארו סתומים, ישנם ביטויים ומילים לא מובנים. אך מהתבוננות טקסטואלית בשירים ניתן לראות כי המשוררת שלטה בעברית על כל רבדיה, הן ברבדים משניים ותלמודיים שלה. וכל זאת תוך כתיבת שירים מודרניים הרלוונטים לתקופה שלנו, 60 שנה לאחר מכן. אתן דוגמא אחת, בשיר הנושא של הספר, "מרגוט" קובעת המשוררת להיפגש בקפה עם האישיות מרגוט. המשוררת כותבת: "אמש תלתה לייב