הרבה קשקשת ולא הרבה ת'כלס. סתם משהו בין לבין.
לא, זה לא התיאור של <mark>הרלן קובן</mark> אלא של הביקורת הזו, מז'אנר "לא קראתי אבל בא לי לסחוט כמה לייקים..." (סתם. אין צורך להשחית לייקים לשווא.)



האמת שחיפשתי בבית ספר אחר שכבר קראתי ורציתי לקרוא שוב, אבל אז נתקלתי בו, ואני לא זוכרת שקראתי אותו, למרות שאת הספרים של <mark>הרלן קובן</mark> ממילא שוכחים שניה אחרי שמסיימים, כי כולם הופכים למין עיסה דביקה כזו של רקדניות א

פעם, באחד הדיונים בפאנל הדימיוני של ׳ארץ נהדרת׳, התארח יוסי גיספן.
במהלך הדיון הוא ענה לשיחת טלפון מניאור לרקיס או רודו אהדון שביקשו ממנו שיר.
״אין בעיה״, אמר גיספן, ״כמה מטר שיר אתה רוצה?״ וכהרף עין שלף גליל נייר וגלל אותו למטה.
״יש לי ׳אני אוהב אותך, אוהב אוהב אותך׳, ׳אותך אני מאוד אוהב, מכל כולו של כל הלב׳, ׳אוהב אוהב אני אותך, כמו הזבל את הפח׳, ׳אוהב אותך אהובה, חולה עלייך נשמה...׳״
בנקודה

אז איפה איפה הם הספרים ההם, עם המתח והחדשנות, עם הכתיבה הנפלאה (טוב, פה אני חורגת מהמנגינה הידועה), הטוויסטים הבלתי נגמרים של <mark>הרלן קובן</mark>. הנעלמים, דיו חיוור, התמימים, משחק הצייד, היער, הזדמנות אחרונה, אל תגלה.

אבל מי שהופך את התפירה המשובחת לקונפקציה עלובה שבה מפיקים 9000 חתיכות ליום, מוריד את הספרות שלו למקום לא ראוי.

חבל חבל חבל. חבל שאני מתפתה שוב ושוב לרכוש את התוצרת הקלושה והמתייפייפת

בעזרת נשים שבבית הכנסת, הייתה יושבת ישישה בכל שבת ומקשיבה לקריאת פרשת השבוע. בכל שנה, כשקראו את פרשת וישב על מכירת יוסף, היו עיניה זולגות דמעות של חמלה, אצבעותיה ממוללות את ממחטת הבד הלבנה והיא כובשת בקושי את יפחותיה. "אח... איזה אומלל יוסף הצדיק... בכל שנה מוכרים אותו האחים לישמעאלים ורחמים אין..." שנה אחת, גבר הכעס על הרחמים והיא נדה ליוסף. "מגיע לו..." לחשה לעצמה, "כל שנה הוא מתפאר בפני האחים ש

יום הכיפורים. בראש שלי אני מדמיינת שאצליח לסיים ארבעה ספרים ואשב כל היום על הספה ואקרא ואקרא ואקרא.... בפועל, הזמן עבר מאוד מהר, הייתי עם חברים או בני משפחה ולא היה לי די זמן מת כדי להתמיד בקריאה. ספר אחד כן הצלחתי לסיים.

<mark>הרלן קובן</mark> זה שם ידוע. אני חושבת שקראתי ספר שלו פעם מזמן לפני שנים. עכשיו הרגשתי שזו ההזדמנות לקריאה נוספת, נטולת מאמץ שתצליח לסחוף אותי לאיזה סיפור מתח מדהים שכזה.

הספר מ

פעמים רבות השתמשתי בביקורותי במונחים מתחום הקולינריה. זה מתבקש, מפני שבמהלך הכנת יצירה ספרותית מתקיימים כמעט כל השלבים ההכרחיים להכנת יצירה גסטרונומית.

באה ביקורתו המשעשעת של עולם-נפלא-נורא על הספר משחק הצייד של <mark>הרלן קובן</mark>, ולימדה אותי עד כמה ספרי נוסחה הם ספרי רקיחה עם הוראות הכנה מדוקדקות.

ל<mark>הרלן קובן</mark> שני קווי ייצור. פס ייצור אחד מבית מטבחו, הינה סדרת מיירון בוליטר המוקדמת, שנכתבה החל משנת 1

אחרי ששבוע שעבר קראתי ספר קצת כבד שהשאיר בי מעט מועקה, הייתי צריכה לפרק את המתח. ומה יותר טוב מלפרק את המתח עם ספר מתח?

ובכן, כך נבחר לו הספר של <mark>הרלן קובן</mark> שמצאתי ברחוב. כריכה בהחלט מזמינה בצבע האהוב עליי והרבה רצון להיכנס לעלילה מסתורית ומעניינת.

וויל סוחב עימו עבר כבד. לפני 11 שנים אחיו קן נחשד ברצח השכנה, אותה שכנה שהייתה לא אחרת מאשר חברתו לשעבר של וויל. לא ברור מה עלה בגורלו של קן, האם

איך נפלו גיבורים. איך. אני שחטפתי את ספריו של <mark>קובן</mark> עוד בטרם יבש הדיו על דפיו (דיו חיוור) שצללתי לתוך ספריו ונעלמתי (הנעלמים), שקניתי את ספריו במחיר מלא ולא חיכיתי להזדמנות (הזדמנות אחרונה), שהייתי תמימה לחשוב שהכישרון הזה ינבע לנצח (התמימים), שאף פעם לא הצלחתי לגלות את הרוצח עד סוף הספר (אל תגלה), שהייתי מוכנה להיות עם ערימת ספריו באי בודד או ביער (היער), ולא לשם ציד, כמובן (משחק הצייד), אלא כדי ל

מכירים את התופעה: ספר מתורגם מצליח מאוד. מיד שולפות הוצאות הספרים את ספריו הקודמים, מתרגמות בזריזות (ירון פריד, חבר'ה, הוא מתרגם הצללים של סופר הצללים של מיירון בוליטר) והרי לנו הכנסה בטוחה, בלי לערב את מכון גיאוקרטוגרפיה ובלי לבלבל לאנשים עייפים את המוח בסקר על משחת שיניים ועל אהבת <mark>הרלן קובן</mark>. ניצחון בטוח. כה בטוח, עד שמנכ"לי הוצאות הספרים מפסיקים לחכך את כפות ידיהם בהנאה רק כדי לספור את הכסף.
ול