“#
הנה כמה דברים שכל אדם נורמטיבי בתרבות המערבית יסכים שהם רעים:
סמים. כנופיות. וחברי כנופיות מקועקעים, נושאי נשק שלא כל כך איכפת להם במי יפגעו. שכונות בהן מתגוררים חברי כנופיות, שיש להם המון נשק והם לא מהססים להפעיל אותו. רוצחים שכירים שלא איכפת להם למה ומי, בתנאי שיקבלו שכר על הרצח. ילדים העוברים את ילדותם בין משפחות אומנה מושחתות או לפחות אדישות. פגיעה מינית. שוטרים מושחתים. שוטרים אדישים שמחפשים את הפושע מתחת לפנס. שוטרים שמאיימים על הקורבן, לא על הפושע. כתות המנצלות את מאמיניהן כדי לצבור רכוש. כתות המנצלות את מאמינותיהן כשפחות מין.

הנה כמה דברים שאותו אדם, יסכים שהם טובים:
משפחה. לקבל חבר במשפחה, לא משנה מה עשה ולמה. כסף נקי שהורווח ביושר, כולל תשלום מיסים, שמאפשר לבני המשפחה לחיות חיים טובים, בלי לנפנף בעושרם. בני זוג שמצליחים לחיות זה עם זו עשורים ועדיין אוהבים. חברוּת. רצוי עם מישהו מצבע עור שונה. אבל גם חברות של גבר עם אישה הולך.

אני לא מגלה פה את אמריקה כשאני אומרת שאלה הערכים עליהם מושתתת התרבות שלנו. העולם המערבי קרא ספרים, ראה סרטים שהֵעֵרוּ את הערכים האלה ישירות לוריד. הם יותר נפוצים, אני חושבת, בתרבות האמריקאית, למרות שחיי היומיום שם די סותרים את הערכים האלה, מה שלא מונע מאיתנו להאמין בהם.

עוד ספר שנמצא על ספסל. הוא ממוצע מכל הבחינות: כל הערכים – טובים ורעים – מופיעים בו, בלי שום אירונייה וספקנות. יש בו אקשן לקריאה מספקת, מתח בינוני – לא מפריע לך לישון בלילה. סוף שאינו מאתגר את אמונותיו של הנורמטיבי. מספיק מופרכות שתהפוך את העלילה למעניינת, בלי לחשוב שזה יכול לקרות לי.


0
*”

“עוד ספר נהדר של הרלן קובן שקראתי לקראת עליית הסדרה החדשה המבוססת עליו בנטפליקס. האמת שקניתי את הספר ממש כשיצא ובדיוק כשהתחילו לצאת העיבודים הראשונים של הספרים שלו לנטפליקס. אז המתנתי איתו עד שתגיע הסדרה כי הייתה לי הרגשה שכך יהיה. מתברר שצדקתי ועכשיו בשעה טובה הגיע זמנו :)
העלילה מובאת מפיו של סיימון, האב שבור הלב המחפש את ביתו פייג' וכתובה לצערי בגוף שלישי, דבר שקצת הקשה עליי להתחבר לדמויות ויצר תחושה קצת מרוחקת. וזה חבל, כי הרלן יודע לכתוב ממש טוב ומרגש בגוף ראשון. כמו תמיד הספר זורם, מעורר עניין ושומר על מתח, גם אם לא גבוה במיוחד הפעם. אהבתי את האזכור של תפילת השלווה ואת הופעת האורח של הסטר קרימשטיין. אני יודע שיש כאלה שקטלו אותו ואני יכול להבין למה. פה ושם ישנם תיאורים חופרים ומיותרים וזה הפתיע אותי כי זה לא סגנון הכתיבה של קובן. בנוסף, לאורך רוב הספר אין תפניות משמעותיות או טוויסטים מפוצצים. ממש בסיום הספר מלא טוויסטים נדחסים אחד אחרי השני, אך עם זאת זה לא מרגיש מאולץ אלא רק כאילו הרלן קובן שכולנו מכירים התעורר קצת הרבה מאוחר מדי. וכמו תמיד, מסיימים את הקריאה עם חיוך גדול :)
לסיכום, מדובר בעוד ספר טוב וזורם של קובן, גם אם לא באחת מיצירות המופת שלו.
הלכתי לצפות בסדרה, שלפי הטריילר נראית טובה לפחות כמו הספר :)”

“קראתי את כל הספרים של הרלן קובן.
כאילו, את כולם. ממש את כולם, כולל הסדרה של מיירון בוליטר (לדאבוני) ושל מיקי בוליטר, אחיין שלו (רק כי רציתי שהאמרה בתחילת הביקורת תהיה כנה ומאומתת).
הוא הסופר האהוב עלי. תגידו מה שתגידו- הבחור יודע לכתוב. אבל אחרי שקראתי שלושים ספרים שלו- אני כבר יודעת איך הראש הזה עובד.
ככה חשבתי לפחות.
ואז הגיע ''הבריחה''. לכאורה הנוסחה הקבועה של דמות נעלמת שלפתע מופיעה שוב, ונעלמת מיד כמובן. והעובדה שהיא צצה משומקום מעוותת את חייהם של עשרות אנשים. אממה, משהו בעלילה הספציפית של הספר הזה מרגיש לי הרבה יותר בוגר מכל שאר הספרים של קובן.
מה גם שהתקציר שמאחורי הספר מאוד מופשט, כללי ולא מספר לנו כמעט שום דבר על העלילה. שזה דבר מאוד לא אופייני לספריו של קובן. בעיקר לא האחרונים.
למרות שהתרגלתי לקצב המהיר, לעלילה הזורמת והקולחת- אני חושבת ששיאים חדשים נשברים בספר הזה.
לקובן יש נטייה די מעצבנת לפעמים להוסיף איזה קו עלילה שלא קשור לחיים (ולסיפור), רק במטרה להעביר לנו עוד איזה מסר. ופה זה לא קיים.
כל דמות הכרחית, כל אירוע חיוני לעלילה, כל אזכור של מקום באמת דרוש כאן.
למרות שאני מוצאת את עצמי אומרת את המשפט הזה אחרי כל ספר שלו, נראה לי שזה באמת הספר הכי מוצלח שהוא הוציא עד כה.”

“האחרון של הרלן קובן.
לכאורה התסריט הסטנדרטי.
משפחה בורגנית, מנהטן, אבא יועץ פיננסי, אמא רופאה. הבת נרקומנית שעזבה את הבית ונעלמה עם החבר סוחר הסמים.
פתאום הבת מבליחה שוב ואז נעלמת.
המשפחה פותחת במסע חיפושים אחריה ואז העלילה בעצם מתחילה.
מסע החיפושים הוא אחריה, אבל כנראה גם אחרי עוד כמה סודות נשכחים מהעבר...

לכאורה התסריט הסטנדרטי של קובן, אבל משהו בכל זאת הרגיש לי שונה.

בסך הכל עוד מותחן של קובן עם עלילה שמתפתחת במספר צירים.
עוד ספר טיסה, אבל בתקופה זו, כשאין טיסות, אז לחובבי הז׳אנר והסופר.

קריאה נעימה.”