כל חיי חלמתי לגור בלונדון או פריז.
לא ממש שינה לי באיזו עיר שהרי הכרך הצרפתי או האנגלי תמיד היו עבורי חגיגה לעיניים: המבנים הארכיטקטוניים, המוזיאונים והתרבות העשירה, הלבוש הכביכול שמרני; שמלות גותיות מנופחות בשחור ואדום ומתחתן ביריות וחזיות תחרה, בודלר, קאן-קאן, שמכאן, גי דה מופסן.
גלריית טייט וגוויתה הצפה של אופליה עפ״י מילה, סטנפורד החלומית בקובנט גארדן, המטריות, הברים, הצילינדרים והמוות השחור

#
לפני כמה שנים הוקמה הוצאת ספרים פרטית קטנה, טרה שמה, ששמה לה למטרה להוציא לאור סיפורים קצרים בתחום המדע הבדיוני. בתור חובבת הז'אנר שמחתי שמחה רבה. ההוצאה תרגמה מספר נובלות וסיפורים בתחום הזה והמשיכה לשמח אותי. אחרי כמה שנים ההוצאה התחילה לתרגם סיפורים קצרים של סופרי מתח ידועים, שכולם עוסקים בספרים ובסופרים, וקראו לקובץ הזה BiblioMysteries. גם הכיוון הזה שימח אותי בדרך כלל. זה הספר האחרון שהוציא

אכזבה כבדה מזו לא הייתה לי כבר זמן רב. סוף כל סוף אכזבה של 500 עמודים אינה אכזבה של 300 עמודים. תארו לעצמכם, להתהפך במיטה עם ספר כזה שוב ושוב זה מכביד למדי על פרקי היד. על מחירו אין לי להתלונן, שהרי רכשתי אותו בשבוע הספר, שילמתי על 3 ספרים 99 שקלים, כך שבחשבון סופי 33 שקלים כדי ללמוד על הפשעים של סקוטלנד המודרנית ותעשיית הנפט שלה, הם מחיר פעוט.
קראתי את הכריכה האחורית ונשביתי, כרגיל, פתייה שכמותי

"החברה לא יכולה להסתדר בלעדינו. המחשבים לעולם לא יוכלו לנחש ניחושים מלאי השראה. בקטע הזה תמיד ננצח אותם בגדול" (עמוד 40).

המותחן הבלשי "חבלים וצלבים" מאת הסופר הסקוטי <mark>איאן רנקין</mark> (הוצאת רימונים, 2009) הוא הראשון בסדרת הספרים אודות סמל הבילוש ג׳ון ריבוס, ממשטרת אדינבורו. ריבוס, גרוש ואב לילדה, שתיין וקורא ספרים מושבע שסובל מהפרעה פוסט טראומתית משירותו בצבא הבריטי, הוא דמות נוספת, מוצלחת במיוחד, ש

חבלים וצלבים / <mark>איאן רנקין</mark> ; הוצאת רימונים

כתיבתו של <mark>איאן רנקין</mark> מושכת חוט שומר עומק ורכות, מעודן, על פני ממשות נעדרת, תלושה ומחוברת במתח נהדר שהורג את הנכתב דווקא בעגינתו אל מול פני ההתרחשות הסיפורית.

ישנם ספרי מתח בהם דמותו של החוקר/הבלש היא הסיפור המקביל להתרחשות. מרתק לעקוב בספרים אלה אחר השזירה האמיצה בין העלילה לבין החוקר, בין המקומות בהם הסיפור פוגש את המניע אותו לבין נקודות הפרידה בין

חבלים וצלבים / <mark>איאן רנקין</mark>

הוצאת רימונים

241 עמודים





ג'ון ריבוס הוא בלש במשטרת אדינבורו. כמו הרבה בלשים אחרים הוא מעשן, שותה, בעל עבר צבאי לוט בערפל, גרוש מאישתו ולא טיפוס חברתי במיוחד. זה גורם לי לחשוב - מתי כבר יהיה סופר שיכתוב על בלש שלבוש טוב, שכולם אוהבים אותו, שאין לו בעיות בחיים? למה תמיד כל הבלשים צריכים להיות כאלה דפוקים?!

ולעינייננו - שתי ילדות נחטפות ונרצחות באכזריות ו

אחרית דבר שאומרת שזה ספר ראוי לתשומת לב של אוהבי הז'אנר
"כשנה או שנתיים לאחר ש"גלוי ונעלם ראה אור, דווח על פריצה למטה הראשי של משטרת אדינבורו. בין הפריטים שנגנבו לפי השמועות, הייתה רשימת שמות של דמויות מפתח בחברה הגבוהה של אדינבורו.
נטען כי הגברים האלה השתמשו בשירותים של נערי ליווי ונחשפו לניסיונות סחיטה. המשטרה פתחה בחקירה .
בגלל הדמיון בין המקרים האמתיים וכמה מההיבטים של עלילת ספרי,
אנשים ע

בקורס שבו אני משתתפת שאלו המשתתפים האחרים איך יש לי זמן עוד לקרוא ספרים. אני מניחה שזו שאלה שהרבה שואלים את עצמם. פעם, בבלוג שלי כתבתי על זה רבות. אבל לא כתבתי שלפעמים זה באמת המצב. קריאה זה עניין של תקופות ולפעמים היא נתקעת. לפעמים אין לי זמן לקרוא. זה גם עניין של סוג הספר כמובן. יש תקופות שמתאימות רק לספרים קלילים וזורמים. ספר זורם כאשר הכותב מחזיק במושכות ולוקח על עצמו את התפתחות העלילה, בלי לה

אני אתחיל בציטוט:
"פעם, מזמן הוא היה ממש קורא את הספרים שקנה, אבל עכשיו פשוט אין לו רגע פנאי. חוץ מזה, עכשיו הוא פחות סלחני. בימים ההם קרא כל ספר עד הסוף המר, בין אם אהב אותו או לא. היום, לספר שלא מדבר אליו אין סיכוי לשרוד יותר מעשרה עמודים. אלה הספרים שהיו מונחים ברחבי הסלון. הספרים שהתכוון לקרוא נטו להתקהל בחדר השינה, בשורות מסודרות על הרצפה, כמו חולים בחדר ההמתנה של רופא. ביום מן הימים יצא לחו