“אחד הספרים מהיותר מסובכים והקשים לעיכול בנושא הסכסוך הישראלי- פלסטיני.
לדעתי התובנה המרכזית, או הרעיון העובר לאורך הספר הוא נושא החרדות.
הסכסוך הישראלי- פלשתיני לדעת הסופר הינו סכסוך בין קהילות אתניות , והקונטקסט
האזורי נתן לו מימדים בין לאומיים שהפכו אותו לגדול, מסובך ובלתי פתיר.
לעומת זאת, המוביל או הדחף המרכזי בלב הסיכסוך הוא נושא החרדות שגורמות לכל הצדדים
להתבצר בעמדותיהם ובכך להקשות על האפשרות למצוא פתרון לסכסוך.
בכל פעם שאחד הצדדים מתבצר בעמדתו , הוא נדחק לפינה , נותן מלחמה עד שמגיע
מאי שם dios del machina, האל מן המכונה , אשר מוציא את הצדדים ממצב של קיפאון
ומכריח אותם לנוע זה לקראת זה.
קצת מסובך הרעיון הזה, ואישית אני מוצא שהיסטורית הוא לא נכון.
בנבנשתי מבסס את טיעוניו על המצב שהיה בשטחים, שגרם לפרוץ האינתיפדה הראשונה, ואז
בא צאדאם חוסיין ופלישתו לכויית, טרף את הקלפים, ולאחר הניצחון האמריקני, נאלצו שני הצדדים
להגיע לועידת מדריד שהוציאה מהקיפאון את מערכת היחסים בין שני הצדדים.
ברור שנקודת הראיה של בנבנשתי היתה בנקודת זמן הרבה יותר קרובה (1991), בזמן שאנו נהנים מפרספקטיבה הרבה יותר רחוקה ולכן אנו נהנים מהיתרון של הריחוק ההיסטורי.
לתובנות שבספר יש חשיבות גדולה מכוון שהרעיון הכללי נישאר במקומו ואולי אפילו התחזק
כשאנו נהנים מנקודת ראיה היסטורית שכוללת את המאורעות שחלו מאז ועידת מדריד ובעיקר
מהחרדות שגרמה והגבירה האינטיפדה השניה ( שהרי הקצינה את שני הצדדים ובעיקבות זאת את
התגובות במחנות שלהם ולגבי הצד השני).
ספר קצר רק 165 עמודים, בעל תובנות עמוקות.
וצורך אמיתי להוסיף לו מסקנות לאור התהליכים שעברו מאז 1991.
ספר טוב.4/5 כוכבים.”