ביקורת ספרותית על מים שאין להם סוף - פרוזה # מאת מיכאל שיינפלד
ספר טוב

---

במשפט אחת שיקלע לרושם שהותיר בי הספר- מים שקטים חודרים עמוק.

קצת יותר בהרחבה:
היום בשעות הערביים של השבת עמדתי בחוץ מול הנוף הנפרש של רמת הגולן וניסיתי לסכם לעצמי את התחושות שעלו בי בעקבות הספר. אבל לפני זה קצת רקע, על הספר ועל הסיטואציה שבה קראתי אותו:

אז ככה: המקום- מוצב בראש החרמון. הזמן- ערב ראש השנה תשע"ה. אני- חייל מתוסכל מהעובדה שעלי לסגור שנה שנייה ברציפות את ראש השנה בצבא. לאחר ארוחת ערב טובה (אבל עדין לא אוכל של בית) מגיע חבר מחדר סמוך ודוחף לי את הספר. קראתי את התקציר- ברגע שהבנתי שזמן ההתרחשות הוא כמה ימים לפני ראש השנה חייכתי בלב על התזמון המוצלח, מה כבר יש לי להפסיד?

ועכשיו על הספר- הספר מתאר מסכת רחבה של תהיות והרהורים של יאיר, בן ישיבה שחווה תאונה כמה ימים לפני ראש השנה וכעת נותר בבית החולים להרהר בשתי החלטות גורליות לפני ראש השנה: האם להמשיך בלימודיו בישיבה או לעבור ללימודים גבוהים בטכניון, והאם הגיע סוף סוף הזמן להציע נישואין לחברתו נורית. את התשובה לשאלות האלו הוא מחפש דרך התבוננות מעמיקה בעברו מחמש השנים האחרונות ודרך מפגשים אשר הוא חווה בהווה עם באי בית החולים.

אז מה ההתרשמות שלי מהספר?
קשה לי לחשוב על ספר מוצלח יותר שהייתי יכול לקרוא במהלך ראש השנה. הספר הותיר בי רושם עמוק לאו דווקא בגלל עלילה מותחת (בכלל לא) או בגלל סצנות מרגשות וקורעות לב (היו כמה כאלו, אבל למי שציפה לטלנובלה בסגנון מודרני מצפה אכזבה). מה שהותיר בי את הרושם הייתה האווירה העמוקה של חשבון הנפש והתבוננות שאופפת את הספר. הדבר דומה לצפייה ממושכת בתמונת נוף מרהיבה- אתה לאו דווקא מרגיש נסער מהמראה אבל אתה לא מסוגל להינתק ממנו.

את סגנון הכתיבה של הספר עצמו מצאתי פיוטי למדי, לפעמים מעט יותר מידי אבל ברוב המכריע של המקומות זה פשוט תרם משמעותית. מיכאל שיינפלד מרבה לשלב בספר ציטוטים מהמקורות היהודיים באופן שהזכיר לי קצת את הספר "תיאום כוונות" של חיים סבתו. כבר הזכרי את העומק של הספר, מה שלא הזכרתי הוא את המוטיבים הספרותיים הרבים שמשתלבים זה בזה בצורה מרשימה. לא אפרט עליהם כאן, אבל מספיק לציין שיכולתי לדמיין את המורה שלי לספרות ואת כמות השיעורים שהוא היה יוכל לדבר על הספר.

הערה אחרונה: דווקא בגלל החיבור האישי שמצאתי בספר בתור אדם דתי ותלמיד ישיבה לשעבר, אני מתאר לעצמי שקוראים שיגיעו מעולם שונה במקצת עשויים ללכת לאיבוד בסבך הציטטים והמושגים האופייניים כל כך לעולם של הדמויות. אבל מי יודע? אולי קורא\ת שיגיעו עם ראש פתוח ונכונות ללמוד דברים חדשים עשויים למצוא בו צוהר לעולם שונה במקצת... קשה לי לדעת בעצמי.

נשארה רק שאלה אחרונה- למה החיפזון להעלות את הביקורת הזאת מיד במוצאי שבת שבמוצאי ראש השנה? הסיבה מאוד פשוטה- גם עם ראש השנה עבר כבר עדיין, יש כמעט שבוע ליום כיפור, יש לכם עוד זמן לקרוא....

» ביקורות נוספות של רון.א
» ביקורות נוספות על מים שאין להם סוף - פרוזה #