ספר מרגש ועצוב במובן המרגיע של המילה. למרות הסיפור הטרגי על התאבדות הבן, ניתנה ההרגשה שזה הדבר הנכון ביותר שיכול לקרות (AKA קתרזיס? או שאני מדברת שטויות?)
בכל מקרה, גם הכתיבה נורא יפה, ו<mark>רבקל'ה מונדלק</mark> הצליחה לגרום לי להזדהות עם כל דמות בדרכה, וגם נגעה לי בכמה נקודות רגישות במהלך הקריאה. (בעיקר עם השירים המדהימים שצוטטו מידי פעם)

כאוהבת ספרים מושבעת מצאתי את הספר הזה עם עוד מספר ספרים זרוקים בקרן אחד הרחובות עת טיילתי עם כלבתי האהובה.
מאחר וזו אחת מנקודות החולשה שלי סחבתי את כל הספרים הללו למרות כובדם, והם יושבים במקום היאה להם בספרייתי העניפה.
הספר האוטוביוגרפי הזה שבה את ליבי. הוא כתוב באומץ, בעדינות, איפוק ובהרבה אהבה להוריה המאמצים.
סיפורה של אשה שאומצה בגיל ארבעה חודשים בידי זוג מושבניקים שהם מלחי הארץ הזו, ובנוס