"באתי לעולם כפליטה. בלי ויזה וכתובת. האהבה הגדולה שקיבלתי היתה ועודנה משמעותית מאוד, אך אין בכוחה לרפא את כאב הנטישה". בכנות ובאומץ לב נדירים טווה רבקל'ה מונדלק את סיפורה האישי - תולדות חייה של מאומצת. מבעד לעיניה אנו מתוודעים למשפחתה האמיתית והאוהבת, חווים עימה את אובדן אחיה, עוקבים אחריה במהלך מאבקה לפתיחת תיק האימוץ שלה ונוכחים בפגישתה הראשונה עם האשה שנטשה אותה, האם הביולוגית. ביד רגישה ובכישרון מנסה רבקל'ה לשזור את כל חלקי הווייתה למכלול אחר ששכרו שקט, ומצליחה להושיט יד ולגעת בליבו של הקורא. ילדתי אינו סיפור של נטישה ואף לא סיפור של ניצחון. הוא סיפורה של אשה צעירה הנאבקת להגדיר את זהותה בעודה מהווה מליצת יושר של כל הילדים הלא-רצויים. קולו הצלול והייחודי של הספר הופך אותו ליצירה ספרותית העומדת בפני עצמה, שאיננה רק אוטוביוגרפיה של ילדה מאומצת. "אני כותבת מכיוון שאני רוצה לדבר בעד הילדים של אף-אחד."

שם הספר
שמורת נפש