אחת הסיבות שאני אוהבת כל כך לקרוא ספרי נוער היא הילדות העשוקה שלי. הייתי מנויה בספרייה שלא הייתה פתוחה מדי יום ושאפשר היה לשאול בה רק ספר אחד בכל פעם, וגם אותו בחרה הספרנית שמעבר לדלפק - לספרים עצמם לא הייתה לקוראים מן השורה גישה. גם המבחר שהיה לא היה מספק. אחרי שסיימתי את כל ז'ול ורן, מיין ריד ופנימור קופר, את כל דבורה עומר, את מה שיצא בסדרת כתרי, מה שנשאר היה רק לקרוא מחדש את אותם ספרים.
בינתי

שוב מוטחת בפניי המגרעה שבטבעי האנושי, צר העין וההפכפך. כמה קל לנו, בני האדם, לסגור את עינינו לעומת כל הטוב והשפע שבחלקנו ובד בבד להאיר באור זרקורים בוהק את כל הרוע והחוסר. אפשר לראות זאת בעיתונים, בספרים, בשירים, בטלווזיה, ברשתות החברתיות ובעוד שלל מדיות. קל לזהות זאת גם בחיי היומיום: מוצרים מוזלים לעומת המתייקרים, רכבי התחבורה הציבורית שמגיעים בזמן או שלא, נקודות אור בבוס לעומת תכונותיו המעיקות,

ספר פשוט מדהים.
אל תתנו לכותרת לגרום לכם לחשוב שזה ספר ילדותי או משהו כזה, כי הוא בשום מחיר אינו כזה!!
זהו ספר מרגש וסוחף, שבו יש את כל מה שאני אוהבת בספרים.
מקווה לקרוא עוד ספרים של המחברת <mark>שנון הייל</mark>.

הנסיכה מגנוליה מארחת ביום שימשי את הדוכסית פאה-נוכרית, כאשר לפתע: אזעקה! יש מפלצת בממלכה! עכשיו מגנוליה צריכה להילחם במפלצת, אבל היא גם חייבת להגן על הסוד שלה מפני הדוכסית פאה-נוכרית החטטנית.

אין הרבה מה להגיד: ספר מקסים, <mark>שנון</mark>, שמנצל את יכולתו להפתיע ולהצחיק. הסופרת מצליחה כמובן להעביר מסר מקסים והכרחי גם לילדות וגם לילדים: שאנחנו לא חייבים לדבוק בדמות אחת בלבד, וכל אחד הוא אינדוודואל בעל כמה ר

הספר "אקדמיה לנסיכות" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי.
אני מודה, בהתחלה, לא ממש רציתי לקרוא אותו בעיקר בגלל שמו, הוא נשמע לי נורא ילדותי- הנה, עוד ספר על נסיכות טיפשות. אבל כשקראתי אותו גיליתי שהוא הרבה מעבר לזה.
הגיבורה, מירי, על אף קומתה הנמוכה, לא מפחדת להגיד לאדם שעומד מולה מה היא חושבת עליו, חכמה, שנונה, מצחיקה ו...הולכת להיות נסיכת האקדמיה בכל מחיר!
אני פשוט התאהבתי בספר כמו שהתאהבתי במירי ו

הביקורת ללא ספויילרים
איזה ספר מתוק ונעים לקריאה.
אין בו שפיכות דמים מזעזעת או תיאורים מבחילים של גופות ועוד כל מיני דברים שנתקלתי בהם בזמן האחרון -
אלא רק עלילה אגדית נחמדה, מרתקת ונקראת ללא הפסקה.
אני רוצה לומר לכם, שהלו"ז שלי ממש עמוס החודש, ולמרות זאת סיימתי את הספר בלי להתיק ממנו את העיניים!
השם של הספר נשמע אולי שטחי וילדותי. אבל לא;
הוא מפוצץ וגדוש בתובנות ועצות לחיים ולקחים ומוסר־ה

אוקי, פרט שולי וקטן הוא שלפני יומיים, בביקור ה"קטן" שלי בספרייה, לא היה זמן (הספרייה הייתה אמורה להיסגר תוך עשר דקות) פשוט התרוצצתי ממקום למקום בחוסר משווע של ריכוז ושלווה, וכמה שפחות שקט, מזל שהספרייה הייתה ריקה עשר דקות לפני הסגירה.
לקחתי לידיים שלי לפחות עשרה ספרים בו זמנית והתחלתי לסנן אותם לפי מה שנראה הכי טוב בעיני, ואפילו אז לא הייתי מרוצה מהתוצאות.
בסופו של דבר הבטתי בספר הזה, שנח לו על