ביקורת ספרותית על ספר אלף הימים מאת שנון הייל
ספר מעולה

---

אוקי, פרט שולי וקטן הוא שלפני יומיים, בביקור ה"קטן" שלי בספרייה, לא היה זמן (הספרייה הייתה אמורה להיסגר תוך עשר דקות) פשוט התרוצצתי ממקום למקום בחוסר משווע של ריכוז ושלווה, וכמה שפחות שקט, מזל שהספרייה הייתה ריקה עשר דקות לפני הסגירה.
לקחתי לידיים שלי לפחות עשרה ספרים בו זמנית והתחלתי לסנן אותם לפי מה שנראה הכי טוב בעיני, ואפילו אז לא הייתי מרוצה מהתוצאות.
בסופו של דבר הבטתי בספר הזה, שנח לו על המדף, ובמהירות החלפתי אותו עם עם אחד הספרים שהיו לי ביד ולא כל כך התלהבתי ממנו, בלשון המעטה.

כשהתחלתי לקרוא את הספר, ממש בפרקים הראשונים, נסחפתי לתוכו בצורה מדהימה, הוא מעניין מהרגע הראשון שאתה קורא בו, פשוט מדהים לראות ספרים כאלו.
ובכל מקרה, איכשהו עלתה לי לראש בלדה שקראנו בשיעור ספרות, כחלק ממסגרת בית הספר, שמה "סר פטריק ספנס", אבל אני לא אתחיל לספר אותה בעל פה.
אני זוכרת שבמבן בספרות האחרון, כחלק מחודש המבחנים שיש לנו בחודש האחרון, הייתה שאלה, "מהו הערך העיקרי בבלדה 'סר פטריק ספנס'", התשובה הייתה נאמנות עיוורת.
ואיך זה מתקשר לספר?
אני שמתי לב שדאשטי האמה (משרתת) נאמנה לליידי סארן הגבירה נאמנות עיוורת, למרות שרק נפגשו.
כל בקשה של ליידי סארן מתגשמת כל עוד יש בדאשטי את הכוח לעשות זאת.
וזה היה מדהים.
תחשבו על זה שיום אחד אתם באים לבית עשיר ואמורים לשרת בו גבירה עשירה ויפהפיה, ואז מתחוור לכם לגלות שאותה הגבירה הצעירה הסתבכה בצרות חמורות ואם אתם תישארו איתה-תכלאו יחד איתה במגדל למשך שבע שנים.
מה הדבר שהייתם עושים?
אני הייתי בורחת, באמת ובתמים, שיבתרו אותי ויהרגו אותי, אבל שבע שנים בתוך מגדל נטוש, הייתי מתה משעמום.
אבל לא, דאשטי נשארת נאמנה לגבירה שלה והולכת אחרייה בנאמנות עיוורת.

בתחילה דאשטי די מרוצה מהסידור במגדל, יש לשתיים אוכל לשבע שנים, דבר מאוד נדיר בשביל עמלנית שכמותה.
אבל לאחר מכן, באות התלונות, החיים הופכים קשים ומעייפים.

מהתקציר לא הבנתי איך יכול להיות שהשתיים יכולות להיכלא לסכנות שהן כבר כלואות בתוך המגדל, ומדהים איך שהתגלגלות העניינים גרמה לסכנות להיקרא בדרכן.

היו כמה קטעים די משעשעים שבגללם כמעט נפלתי מהכיסא (או הספה, במקרה שלי) דאשטי העמלנית היא דמות משעשעת ומעניינת ביותר.

האמת שדי תיעבתי את הגבירה סארן, די לבכות!
כמה בן אדם מסוגל להיות תלותי ובכיין?!
בסופו של דבר די נמרטו לי העצבים מהדמות הזאת, הקליפה המעצבנת הזאת, פשוט דמות שנועדה לסתום חורים בעלילה.
אני באמת לא מבינה איך דאשטי הצליחה לסבול אותה לכל כך הרבה זמן, איך היא לא השתגעה כבר ואמרה לה שתסתום את הפה שלה אחרת היא תסתום לה אותו?!
לדאשטי יש בהחלט אורך רוח.
בסופו של דבר הדמות סוף סוף לקחה את עצמה בידיים, והכל בעזרתו של חתול אחת קטן-אני לא אגלה יותר כדי לא לספיילר.

מה שעניין אותי מאוד בספר הוא האמונה של דאשטי ועוד די הרבה דמויות אם לא כולן באלים אחדים.
בעולם שבו מתקיימת העלילה ישנם שמאנים ושרים שמסווגים לפי אלים, כל מיני עניינים מסובכים שצריכים רשימות כדי להסתדר איתם ולזכור אותם.
אה, גם שכחתי לציין שאנשים מסוגלים להפוך לחיות על פי אמונה ושירים מסוגלים להציל חיים.
לדעתי הדבר יצר הרבה נקודות מפנה בספר, וגרם לאנשים להתנהג ביתר זהירות לגבי החוקים, ויצר גם לשירה של דאשטי מטרה מסוימת, בעצם המון מטרות.

אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי, מתאים לכל מצב רוח, הוא פשוט יכניס אתכם לתוך העולם שלו, אני ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על ספר אלף הימים