היסטוריונית ורומנטיקנית

אורנים הוא שם הספר של <mark>ימימה חובב</mark>, סופרת דתיה לאומית. במוקדו מפגש טעון בין חילוניים לדתיים לאומיים, בכך הוא מבטא את רגשותיי המעורבים לציונית הדתית. אני מרגיש כלפיה הערכה רבה, לאמונה הציונית האמתית שמנחה אותם. אך גם חשדנות ואי הסכמה מוחלטת, לגבי הדרך הפוליטית המערבת דת ומדינה, מודרניות עם משיחיות. קנאה על כך שהציבור הזה הוא האליטה הבלתי מעורערת של המדינה שלנו, מי שתפסו את

לאה, סגרה דלת...

אמא שלי קבלה בשנות השלושים החלטה, להיות ציונית וחלוצה, בניגוד לדעת משפחתה שחייה בעיירה מזרח אירופאית. לבסוף הכריע הסבא, תנו ללאה לממש את רצונה, אנחנו עומדים מאחוריה.

לאה, סגרה דלת, לדת ולמשפחה שאת חלקה לא תשוב לראות לעולם, ועלתה לארץ. כל חייה היא ספרה בגאווה, אני הייתי חלוצה.

לסיפור הזה יש צד נוסף ושונה לחלוטין, אחד מבני הדודים החליט לממש חלום אחר, את החלום האמריקאי. היו

לפעמים יש ספרים שמעוררים בי קנאה, קנאת סופרים אם תרצו. איך יכול להיות שזה ספר ביכורים? נכון ש<mark>ימימה חובב</mark> כותבת כבר מזמן, אך עיקר כתיבתה היא ספרות מקצועית בתחום היסטוריה, עיסוקה העיקרי, לא רומן היסטור. את הספר קראתי במנות קטנות, כי פשוט לא רציתי שיגמר.

הספר הזה עוסק בהיסטוריה, ספוג היסטוריה ובעיקר מתייחס להיסטוריה בכבוד.

נגה לרמן היא צעירה דתיה, מהציונות הדתית שחווה שתי פרידות משמעותיות מאוד ע

אתחיל מהסוף:
אהבתי את הספר הזה. נשאבתי לתוכו, ונהנתי מאוד מהקריאה.
חשוב לי להתחיל מכאן, כי יש לי גם ביקורת על הספר, ואולי אחרי שאכתוב את כולה, ישתמע שלא מאוד נהנתי, אבל העובדה היא שנהנתי מאוד.

***
כבר העלתי פה את התהיה הזו יותר מפעם.
יש לי הרגשה שלא נכתבו מספיק רומנים היסטוריים על תקופת קום המדינה.
ובפרט מורגש החוסר כשמדובר על התקופה שבין עליה ראשונה ועד סוף מלחמת העולם הראשונה, אפילו קצת

אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים על שלל גווני ההיסטוריה בכל הזמנים ובכל המקומות בעולם כי משהו בלחזור אחורה בזמן לארץ אחרת או לזמן עבר נראה לי מופלא וקסום ויותר מכך כשרומן ההיסטורי כמו אי החירות הנכתב מפרי עטה של הסופרת וההיסטוריונית המתמחה בתולדות עם ישראל בעת החדשה <mark>ימימה חובב</mark> כשכבר בתחילת הקריאה הרגשתי בקריאה סוחפת דרך כתיבתה
באמינות וברהיטות .
ברומן היסטורי מעולה זה היא מיטיבה באמינות יי

ישנם ספרים שלא מקבלים את הכבוד הראוי להם. כזה הוא לדעתי ספר הביכורים של <mark>ימימה חובב</mark>. בספר שתי עלילות השזורות זו בזו. סיפורה של נוגה לרמן , דוקטורנטית צעירה ומבטיחה להסטוריה, ויחסי האהבה הכושלים שלה. במקביל הספר הוא גם סיפורם של אבות אבותיה, חלוצים אידיאולוגיים שמקורם ברוסיה בתנועת המוסר. כל עלילה מרתקת וסוחפת בנפרד כשהשילוב שבין שני הסיפורים רק מעצים אותם. בספר מתקיימת הקבלה בין שני הסיפורים מה

אנשים מקבלים מידע במגוון דרכים. את חלקו הם לומדים בבית הספר או במוסדות חינוך בהמשך החיים, את חלקו הם מקבלים מאמצעי תקשורת שונים: עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט. עוד מידע מגיע מאנשים שנמצאים איתם בקשר - בני משפחה, חברים, שכנים, מכרים, אנשים ברחוב ועוד. אפשר גם ללמוד דרך ספרים בבית ובספריה ועוד ועוד.

עכשיו נגיד שיש מישהי שלמדה מעט מאוד בבית הספר שאליו הלכה מספר שנים מועט ביותר כי היא בת למשפחה

בדיוק קראתי ספר עכשיו של <mark>ימימה חובב</mark> ''אורנים''על סטודנטית שחוקרת על ההיסטוריה המשפחתית, היו שם כמה צירופי מקרים.
א. לסבא שלי קראו נחום ז''ל כמו הדמות בספר הוא לא היה מהעליות הראשונות אבל משפחתו מגיעה מרוסיה.
ב. לפני הספריה תמיד רציתי להיות היסטוריונית לחקור על בני המשפחה לפני שנתיים מצאתי כל מיני עדויות על סבא שלי ניצול השואה מסלובקיה,אם הייתי יכולה להמשיך לחפש הייתי שמחה בשמחה.
ג. כשאת מתאה

אהבה איננה דבר קל. לעיתים קרובות האוהבים עוברים דרך חתחתים מפרכת עד למימושה הבלעדי ואפילו מסיימים את חייהם כאהבה נכזבת המשולה לצל משתרך מאחורי גבם ימים רבים ואינסופיים.
נגה לרמן, דוקטורנית דתייה וצעירה להיסטוריה מרגישה בת מזל. היא אוחזת בבן זוג אהוב ומוצלח, היא לומדת באוניברסיטה נחשבת מקצוע שהוא משאת ליבה,
אך ברגע אחד מתנפצות התקוות. האדמה שתחתיה רועדת והכול קורס. גבי, בן זוגה בשנתיים האחרונות