לפני ימים מספר קראתי פה ביקורת של 'הבלגית המעופפת' על מקס ומוריץ, ספר הילדים המפורסם שכתב ואייר <mark>וילהלם בוש</mark>. הביקורת לקחה אותי פתאום למחוז ילדותי וגרמה לי חשק רב לקרוא את הספר בפעם המי יודע כמה...
הדבר המעניין היה הגרסה עליה היא כתבה. מי מכם שלא יודע, בתרגומים העיבריים לספר השמיטו את הסוף המקורי שמסיים את חייהם של זוג הלצים במטחנה ונתינת בשרם כמזון לאווזים (איורים נהדרים דרך אגב), כולם מלבד אחד,

ספר מרושע וניבזי על זוג נבלים צעירים שמתעללים במעשי קונדס סאדיסטים בכל הכפר. אין נפלא מהמעללים האלו בעולם כולו! כמה הייתי צוחק כשקראתי את את הספר עם האיורים המופלאים של <mark>וילהלם בוש</mark>. חבל שהגירסה הישראלית מצונזרת ומסתיימת במשפט מעורפל לגבי העונש שהשניים קיבלו- סוף כל גנב לתלייה או משהו בסגנון. אך האמת שבגירסה המקורית לאחר שהם נתפסו בשק, טוחנים אותם במתחנת בשר ונותנים אותם כאוכל לאווזים. וכל זה גם כול

הייתה לי בעיה. אני מניחה שלכולם היה אותה מתישהו, או שהם יחוו אותה בעתיד. למרות שאני לא מאחלת לאף אחד משהו כזה, אפילו לא לאחותי הקטנה, אני קצת שמחה שהיא הייתה. כלומר, לא הייתי שמחה שהייתי באמצע שלה, אבל החלטתי על דרך הפעולה הכי טובה לדעתי לאותו הרגע, ופעלתי לפיה.

הבעיה, אם מישהו תהה, היה אביבליוגרפיה, או מחסור בספרים לקרוא. זה לא שאין לי ספרים בבית. יש לי הרבה, אני חושבת. לא כמו לאנשים אחרים, א

אבל הילדים נהנים

דילמה - מהו יותר הספר הזה על שני השובבים הקטנים ודימיונם הפורח והקודח
אולי: מצחיק אותם את הילדים, עם סיפורי התעלולים הפרועים ונותן להם זמן עונג בידורי ואז תוכן לשיחות-שטות אל תוך הלילה, רגע לפני שנרדמים
או בכלל - יכולים הם להשפיע עליהם לרעה - מקס ומוריץ ה"ילדים הרעים" עם המעשים האסורים
ואולי: ממנו לומדים מה אסור ומתי מעשה שובבות הופך לזדוני ורע
או בכלל - הם יכולים להיות