ספרון כל-כך אנושי וכל-כך "חתולי".

סיפור מענג, מלא בתום ובפשטות, ברוך ובחמלה.

<mark>פייר לוטי</mark> היה סופר ידוע בצרפת. הוא שירת כקצין בחיל הים הצרפתי, והרבה במסעות למזרח אסיה. ביתו בצרפת היה בעיר רושפור. את הסיפור פרסם ב-1907.

בחן רב וברגישות מספר לנו לוטי על אהבתו לבעלי חיים ולחתולים בפרט. הוא שוטח בפנינו את סיפור האהבה בינו לבין שתי חתולות שהתגוררו בביתו, וגם את הקשר שהתפתח בין החתולות עצמן. הא

חייהן של שתי חתולות
<mark>פייר לוטי</mark>
נובלה קצרה זו של <mark>פייר לוטי</mark> מתארת את כניסתן לחייו של לוטי של שתי חתולות. החתולה הראשונה 'גברת מושמוש הלבנה, חתולה ראשונה במעונו של מר <mark>פייר לוטי</mark>'. היא נכנסה לחייו של לוטי לפני כ12 שנה. ובה מתחיל לוטי לראות אותה לראשונה בערב חורפי לאחר ששב הביתה ממסע במזרח.
'יצור לבן, קטן ומשוגע, בלתי צפוי' כך מתאר לוטי את החתולה הראשונה.
כאשר החתולה הראשונה בת חמש פוגש לוטי את 'גברת

עכשיו במבצעי הקורונה וזיכוי שהיה לי אז החלטתי לרכוש את הספר, ספרון דקיק וחמוד.... (נ.ב. יקר רצח).

הספר קטנציק 94 עמודים... <mark>פייר לוטי</mark> בתפקיד הקצין ז'וליין ויאו מספר על 2 החתולות האהובות שלו כל מיני אנקדוטות, אחת חתולה פרסית, והשניה סינית שהחליטה לאמץ את הקצין ול"עלות" איתו חזרה הביתה.

הוא מספר על אמו ועל דודתו שאהבו את 2 החתולות ואת חייו יחד עם 2 החמודות במשך כ10 שנים.
לא ספר הכי הכי... אבל

ספר קצרצר המספר את קורות חייהן של שתי חתולות שאומצו על ידי הסופר. הוא מתאר את התנהגותן של כל אחת מהן בדרכן המיוחדת, את תנועות הגוף שלהן, את מבטיהן. <mark>פייר לוטי</mark> כתב את הספר מתוך אהבה והבנה שהוא חש כלפיהן, רואים זאת לפי כתיבתו הנוגה, דרכה ניתן לראות את הבנתו של שפת הגוף "החתולית" של כל אחת מהחתולות. בספר משתתפות גם אמו ודודתו שהן נוטלות חלק בגידולן. יש גם תיאורים מאוד ציוריים של הגינה הביתית ושל חיי ה