בסוף שבוע אחד, האחרון, קראתי את הרומן הזה ודי התקשיתי- שלא כהרגלי- לכתוב סקירה עליו.
מדוע ?
לא בגלל איכותו (שלא הייתה מוטלת בספק);
לא בגלל העלילה (ה-לגמרי לא סבוכה);
לא בגלל התרבות (הזרה והאחרת אומנם אבל... אנחנו כבר יודעים שנפש האדם יותר משהיא שונה היא דומה);
ולא בגלל שום עניין ודבר שעולים או עלו על דעתי ...
אולי בגלל שהוא כזה שמספיק להמליץ עליו, ולציין בנשימה אחת שכתב אותו <mark>מיקה ולטרי</mark>- אחד

#
רמי סערי – שתרגם את הנובלה הזו מפינית – כותב חיבור מפורט ודקדקני המנתח את היצירה של <mark>ולטרי</mark> באופן ידעני ומשכיל. אי אפשר להתווכח איתו – הידע שלו (גם) לגבי התרבות הפינית הוא עצום ולו רק בזכות תרגומיו הרבים של יצירות שנכתבו בשפה. אבל אני יכולה לקרוא ספר רק מהעיניים שלי ולשפוט אותה רק באמצעות הכלים התרבותיים שיש לי.

זה סיפור מעניין עם סוף ידוע מראש (ולא כי <mark>ולטרי</mark> זורע רמזים מתחילת הסיפור). את הסי

<mark>מיקה ולטרי</mark> הוא מסופריה הידועים של פינלנד. אני לא יודע אם הנובלה שלפנינו הוסיפה לפרסומו.
גבר זר בא למשק בו נמצאים שלושה בני אדם: האשה, שלה אין שם, בעלה אלפרד ובעל המשק הרמני. הבא זה מקרוב הוא אאלטונן, אחד שנענה למודעה ובא לעבוד במשק.
המשק אינו מתפקד ומיותר מסיבה אחת: בעל המשק, שאינו הבעלים ממש, זקן מכדי להיות יעיל ומועיל. האשה בעלת עבר של אשה עירונית, אקדמאית, שבאה בעקבות בעלה שהפך לאלכוהוליסט ו

#
צעיר פיני הגיע ללימודים בפאריס של 1927. הוא מגיע למרכז העולם של אותו זמן – עיר קוסמופוליטית, פעילה ונחשבת. הוא בא מבית שמרן ודתי, עם חינוך קפדני ופיקוח מחמיר. הוא מחונך לדעות תקיפות ונחרצות על דת ומוסר והתנהגות נאותה. לומד בחריצות ומתקיים ממעט מאד. יום אחד הוא יוצא לחופשה לדרום צרפת, במימון נדיב של קרוב משפחה, נתקל במקרה בנערה יפה ומתאהב בה. שום דבר בחייו לא מכין אותו לסערת הרגשות שהוא חווה, או

אנחנו בעונת הסקרים, אז הנה לכם סקר המודד את האושר מבית היוצר של האו"ם (דו"ח האושר העולמי), ולפיו פינלנד היא המדינה הכי מאושרת בעולם (הסקנדינביות ממוקמות אחריה). הציניקנים - יאמרו כי בהתחשב בעובדה שהמתאבדים לא משתתפים וחובבי האלכוהול די מתנדנדים, מה הפלא שיש עליה בשיעור השמחים. משביתי השמחות - יציעו להוציא משלחת ישראלית, כי אין כמו ביקור של תיירים ישראלים בכדי להוריד לפינים את החיוך מהפנים, המפרגני

טורמס האטרוסקי הוא רומן היסטורי פרי עטו של הסופר הפיני <mark>מיקה</mark> ולטארי שנחשב לגדול סופרי פינלנד. מי שאהב את שנהאת המצרי (אולי ספרו המפורסם ביותר שגם הוסרט בקולנוע) עשוי לאהוב גם את הספר הזה. הספר עוסק בעלילותיו של הגיבור טורמס על רקע העולם העתיק והתרבויות של פרס, יוון, רומא, קרתגו והתרבות הנשכחת של האטרוסקים בתקופה של סביבות המאה החמישית לפנה"ס. הספר משלב תיאורים היסטוריים תרבותיים תיאורי קרבות ומיסטי

אפתח בוידוי: יש לי פטיש (פ' רפה) למצרים העתיקה, ובפרט לתקופת השושלת ה-18. לפני כמה שנים חלמתי חלום, ובו פגשתי מישהו שכתב, או שהיה בתהליך כתיבה, של רומן היסטורי המתרחש בתקופת הפרעה אמנחותפ הרביעי. בחלום חשתי תסכול אדיר- זו התקופה האהובה עלי, איך לא חשבתי על זה בעצמי?!

מה כל כך מעניין באותה התקופה, שלהי השושלת ה-18 (בסביבות המאה ה-14 לפני הספירה)? ובכן, מעבר לכך שבשושלת זו מלכו שלוש נשים כפר

תמיד אפשר לזהות משהו סקנדינבי בכתיבה. הספר הזה לא שונה. יש משהו כבד קצת, כאילו מכוסה עננים בכתיבה. אפשר להריח את ריח האדמה, להרגיש את זרעי פשתן בין האצבעות ולצלול לתוך מימי הנחל הקרירים. אני אישית חושבת שקריאת ספר כזה בקיץ, משמש כמרענן אמיתי. אי אפשר לומר כי הכתיבה זורמת וקולחת. להיפך, על אף כי מדובר בספר דק, לקח לי מספר חודשים לסיימו. גם דברים טובים יש לצרוך באריזות קטנות.
שלושה אנשים מתגוררים ב

<mark>מיקה</mark> ולטארי סופר פיני מוערך.זהו ספר ראשון שלו שאני קוראת.
התרגום שלו נכתב בשפה ארכאית
שנהגו לכתוב בשנות ה-50. אולי בגלל הנושא
ה"כבד" שדן בו הספר, אולי כדי לתת אותנטיות
לסיפור העלילה שמתרחשת בשנת 1453.
אם מתגברים על המשוכה הזאת לומדים מעט על ההיסטוריה של קונסטנטינופול הביזנטית עם כיבוש הטורקים.
גיבור הסיפור הוא יוהן אנגלוס או ז'אן אנז'
בן בלי בית, איש שלאומיותו אינה ידועה.
גיבור במלוא מוב