“ג'ין ריס כתבה את הרומן המעולה הזה, בגיל 76 בשנת 1966. ברומן זה היא מעניקה את פרשנותה, לדמותה של האישה המשוגעת הקריאולית "ברתה", אשר נכלאה בעליית הגג ברומן ג'יין אייר של שרלוט ברונטה. ג'ין ריס יוצאת ברומן זה נגד הקולוניאליזם. הגיבורה הינה בתו של בעל בית אנגלי, הנשוי לאשה קריאולית. בעל הבית מעסיק עבדים לצרכיו האישיים. עם יציאת החוק נגד העבדות, בעל הבית משחרר את העבדים ויורד מנכסיו. העלילה ממשיכה”

“**הטקסט מכיל פרטים מהעלילה** אשה מזדקנת מגיעה לפריז לבד ומשתכנת במלון זול. זאת התחנה האחרונה שלה. פריז עוד זוכרת אותה צעירה, יפה, אופטימית, אוהבת. שום דבר מכל זה לא נשאר לה כעת. יש לה קצת כסף, בדיוק מספיק כדי לקנות הרבה אלכוהול זול ולהשתכר שם למוות. היא בודדה, מותשת, מלאה בדמעות שאי אפשר כבר לבכות. כל פינה בפריז מזכירה לה את האישה האחרת, מי שהיתה פעם. המבטים הזרים מכאיבים לה. היא יודעת בדיוק אי”

“בהתחלה לא כל כך הבנתי למה קראו ככה לספר. גם לא ידעתי כלום על הים הזה שמסתבר שהוא לא ממש ים כמו שאני רגילה לחשוב על כזה, אלא בעצם אי של ים, איזו אליפסה שמישהו צייר בצפון האוקינוס האטלנטי וקרא לזה ים סרגסו על שם איזה סוג של אצות שמכסות את המים ובגלל כל מיני זרמים, אבל מסביב יש רק ים, כאילו אחר, ולא נראה לי שיש הבדל בין המים שהם שלו למים שאינם שלו. מסתבר שיש הבדל, אפילו גדול, גם אם בהתחלה לא שמים”

“ספר מרגש שמשך אותי כמו במגיה שחורה. הסיפור מדבר על שושלת קריאולית באיים האנטילים. הסיפור הוא על בת למשפחה קריאולית עם בן למשפחה אנגלית. הסביבה תערובת של כושים ( הובאו מאפריקה),קריאולים בני האי ובני תערובת, ולבנים. היחסים בתערובת נפיצה זו, בועטים בקורא, תערובת של שינאה ומתח חברתי, אמונות טפלות, טקסים ו"אריסטוקרטיה" מנצלת לבנה, יצרו כאן סיפור מופלא בעל קצב שגרם לי להתרגש בכל עמוד מעמודיו. בסו”

“ג'ין ריס כתבה את הרומן המעולה הזה, בגיל 76 בשנת 1966. ברומן זה היא מעניקה את פרשנותה, לדמותה של האישה המשוגעת הקריאולית "ברתה", אשר נכלאה בעליית הגג ברומן ג'יין אייר של שרלוט ברונטה. ג'ין ריס יוצאת ברומן זה נגד הקולוניאליזם. הגיבורה הינה בתו של בעל בית אנגלי, הנשוי לאשה קריאולית. בעל הבית מעסיק עבדים לצרכיו האישיים. עם יציאת החוק נגד העבדות, בעל הבית משחרר את העבדים ויורד מנכסיו. העלילה ממשיכה”

“**הטקסט מכיל פרטים מהעלילה** אשה מזדקנת מגיעה לפריז לבד ומשתכנת במלון זול. זאת התחנה האחרונה שלה. פריז עוד זוכרת אותה צעירה, יפה, אופטימית, אוהבת. שום דבר מכל זה לא נשאר לה כעת. יש לה קצת כסף, בדיוק מספיק כדי לקנות הרבה אלכוהול זול ולהשתכר שם למוות. היא בודדה, מותשת, מלאה בדמעות שאי אפשר כבר לבכות. כל פינה בפריז מזכירה לה את האישה האחרת, מי שהיתה פעם. המבטים הזרים מכאיבים לה. היא יודעת בדיוק אי”

“בהתחלה לא כל כך הבנתי למה קראו ככה לספר. גם לא ידעתי כלום על הים הזה שמסתבר שהוא לא ממש ים כמו שאני רגילה לחשוב על כזה, אלא בעצם אי של ים, איזו אליפסה שמישהו צייר בצפון האוקינוס האטלנטי וקרא לזה ים סרגסו על שם איזה סוג של אצות שמכסות את המים ובגלל כל מיני זרמים, אבל מסביב יש רק ים, כאילו אחר, ולא נראה לי שיש הבדל בין המים שהם שלו למים שאינם שלו. מסתבר שיש הבדל, אפילו גדול, גם אם בהתחלה לא שמים”

“ספר מרגש שמשך אותי כמו במגיה שחורה. הסיפור מדבר על שושלת קריאולית באיים האנטילים. הסיפור הוא על בת למשפחה קריאולית עם בן למשפחה אנגלית. הסביבה תערובת של כושים ( הובאו מאפריקה),קריאולים בני האי ובני תערובת, ולבנים. היחסים בתערובת נפיצה זו, בועטים בקורא, תערובת של שינאה ומתח חברתי, אמונות טפלות, טקסים ו"אריסטוקרטיה" מנצלת לבנה, יצרו כאן סיפור מופלא בעל קצב שגרם לי להתרגש בכל עמוד מעמודיו. בסו”