לא קל למצוא עבודה, לא בזמנו כש<mark>אפטון סינקלר</mark> כתב את עלילת הספר הזה וגם לא בימינו, לא להאמין אלו תלאות רבות אדם צריך לעבור ולא פעם גם השפלות. יש שיר עם אמריקאי שנכתב על-ידי סטיבן פוסטר שנקרא: Hard times come again no more (הזמרת שולי נתן המוכרת לכולם בשיר "ירושלים של זהב" מבצעת את השיר הזה בדיסק שלה "הדרך פתוחה" עם הפונדקאים בתרגום של אהוד מנור שנקרא "זמן חשוך אל תשוב לכאן") אבל תרצו או לא הזמנים הקש

בג'ונגל הזה אין עצים, אפילו לא אחד, לעומת זה יש בו הרבה נתחי בשר מדממים, קרביים טחונים ועוני משווע. הספר הזה נכתב אמנם על תעשיית הבשר בארה"ב, בתחילת המאה ה-20, ובעקבות פרסומו שונו חוקים רבים בתעשיית המזון של ארה"ב, ובכל זאת כשקראתי אותו לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאותם תנאי עבודה קיימים היום ברבות ממדינות העולם השלישי, מה שמצביע על המשך ניצול של אנשים רבים לטובת עושר של בודדים. האמת, אני לא חושבת ש

קראתי את הספר בעקבות המלצה כאן. ואכן, המלצה במקומה, שכן קראתי את הספרים על קפיטליזם- של איין ראנד, והנה התשובה הנגדית- סוציאליזם ומעמד הפועלים.
לא אהבתי אותו בכלל ובפרט. בפרט- העלילה לא מגיעה לידי סיום, והכתיבה לא טובה כל כך, לפעמים מייגעת ולפעמים התיאורים לא מובילים לשום מקום. ובכלל- הרעיונות המוצעים- לא ניתנים לבחינה בעיני המציאות, רק בתיאוריה שהיא כמובן עגולה ושלמה.

איכשהו נראה שהסוציאליזם