ספר מעולה. מסכים מאוד עם דבריה של כרמלה בנושא.

מוריה סקירה מעניינת ומעוררת מחשבה. תודה. ואכן כבר שאל מי ששאל "כמה משפחות עניות צריך כדי ליצור משפחה עשירה אחת" - את התשובה המוסמכת יוכלו לתת לך חסידי הקפיטליזם.

כרמלה- לא ידעתי שהספר הוביל לשינוי בעולם האמיתי. זה יפה איך שתנועה מתחוללת בעולם בעקבות ספר. בת-יה- אכן המלצה שלך.
אני מסכימה שבספרים של איין ראנד חסר הרבה מהמציאות.

ולשתיכן- כמו הגברת ב'הג'ונגל', שהבינה שהמציאות הקשה היא לפעמים כל כך כוללת ומקיפה את כל תחומי החיים, שהפעילות להקלה היא כמו 'לזרוק כדורי שלג כדי לצנן את אש הגהינום',
יש היום המון עמותות שעובדות כדי להקל על החיים של אנשים, ולתת הזדמנויות ופניות נפשית להגביה את הראש ולהביט אל אופק רחב יותר ולחתור אליו, ועדיין, בכלליות, לפי הבנתי, יש הרבה יותר ביקוש מהיצע.

כנראה שהתכוונת להמלצה שלי. ובכן, כרמלה כבר ענתה לך על חשיבות הספר. וגם עם נושא הגורל מסכימה עם כרמלה.
ובכל זאת מחליטה להוסיף שאיין ראנד כתבה, למשל, ב"מרד הנפילים" על רכבות, אבל היא לא מתעכבת אפילו לדקה לספר לנו על פועלי המסילות, על אותם אלפי סינים שבנו את המסילות, ומאות מהם פשוט מתו בזמן העבודה. היא אפילו לא מספרת על הכרטיסנים ברכבת או על עובדי הניקיון. הרי מישהו עושה את כל זה, ובכל זאת היא מתארת רק את החלטות ההנהלה.
גם ב"כמעיין המתבגר" היא מזלזלת בפקידה ומזלזלת באישה. למה כי תעשיית המתכת לא מעניינת אותן. והכי גרוע זה בסוף הספר: היא נאנסת אבל מספרת לעצמה שאולי היא רצתה את זה וממשיכה ללכת. לאן לא ברור. ויש עוד המון.
הקפיטליזם של איין ראנד מיועד לפלח קטן מאוד של אנשים מיוחדים בשוק העבודה. אבל איכשהו היא שוכחת, למשל, את הפועל שנפל מגג בית בזמן עבודה ושבר את הגב, או את התופרת שחלתה לכמה ימים אבל כשחזרה לעבודה הבינה שלקחו מישהי אחרת במקומה והיא נזרקה לרחוב. ועוד, ועוד. אנחנו רואים היום את כל החוקים הסוציאלים האלה כמובנים מאליהם. אבל בעולמה האוטופי של איין ראנד - לאדם שלא יכול לעבוד, כי נפגע בעבודה, אין זכות לחיות. על כל המשתמע מכך.

יש ספרים שחשיבותם עולה על ערכם הספרותי. "הג'ונגל" הוא אחד מהם.

את כותבת "התיאורים לא מובילים לשום מקום". האמת, הם הובילו גם הובילו. בעקבות הסערה שעורר הספר אודות התנאים הסניטריים הירודים, חוקק ב-1906 "חוק המזון והתרופות הנקיים"(.Pure Food and Drug Act).בעקבות חוק זה הוקם "מדור כימי" שהפך ב-1930 ל-F.D.A. כמו-כן הועבר "חוק הפיקוח על הבשר" שחייב פיקוח ממשלתי על מפעלי אריזת הבשר.

חיים קשים של פועלים ומהגרים אינם רק עניין של גורל. עם קצת אנושיות ורצון טוב אפשר להקל עליהם. בין הקפיטליזם האנוכי והחזירי של איין ראנד לבין הסוציאליזם יש גם דרכי ביניים.

לצערי, במציאות של היום, עם הגלובליזציה מחד ודגש על האני האנוכי מאידך, אנחנו שוב מתרחקים מדרכי הביניים.

מבין ספרי החובה לכל חובב היסטוריה אמריקאית.
אני מודה שאני אחד כזה.