“לחם תמונת כריכתו הספר, בה לחם בצוע לקרעים, עוררה בי סקרנות. לא ידעתי מדוע, בעיקר בהקשרה מעורר התהייה לסיפור חיילים בצנחנים, הנמשך לאחר סיום שירותם הצבאי. הלבנים (צבע בגדים חגיגיים, המעידים על התקדשות), הוא שם רומן תקופתי של ישראל המאירי המתרחש בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, במושבה ותיקה המשקיפה על נופי הכנרת. חשבתי שאני מכיר את המושבה הזאת, שקרוב לוודאי שאבה השראה ממשבות הגליל התח”

“הרומן החדש של ישראל המאירי כתוב בקצב מהיר, אירוע רודף אירוע ואין רגע אחד משעמם. בספר מספר דמויות אשר מרכיבות פסיפס אנושי מגוון ומעניין. הדמות הראשונה נטע רווקה בת שלושים ושבע עומדת ללדת בבית חולים כאשר אין לידה בן זוג ולא ברורה זהות האב. היחידה שיודעת מי אבי התינוק היא נטע. יונה דגן אימא של נטע גרה בקיבוץ ותיק במרכז הארץ. היא חיה לבדה לאחר שנפרדה מגדעון דגן אביה של נטע שהוא אמן ומרצה לאמנות. גד”

“"בזמן שהמעשים שלי מתפזרים, אני מתעורר בבוקר ואני לא מסוגל אפילו לתפוס את קצה החוט. איזשהו קצה של איזשהו חוט." "הלבנים" לא עושה לקוראיו חיים קלים. הוא מלא במשפטים ארוכים ומפותלים ובשפה לא "מתנחמדת". הסופר נותן קרדיט לקורא שיצליח להבין בין השורות ולהרכיב לבדו את חלקי הפאזל ובעיקר, שלא הכל צריך להיות כל הזמן גלוי על השולחן. מסופר על ישראל של שנות השבעים. חבורת צעירים, חברי צבא שהקשר ביניהם נמ”

“נטע בת השלושים ושבע מגיעה לחדר היולדות בבי"ח ליס התל אביבי בגפה. היא רגע לפני לידה, זה ההריון הראשון שלה.זה היא והעובר שלה שעושה דרכו באיטיות לעולם. ובאותו הזמן, באום אל פחם,  מתרחש מיזם אמנותי הלוקחים בו חלק יהודים וערבים  בניהולו של  גדעון (גידי) דגן, שהוא אביה של נטע, אמן בעצמו ומרצה לאמנות.   מהר מאוד האירוע הופך למקום התגוששות  של אלימות, והתערבות של המשטרה, שבמהלכו ספואן יחיא, בן טיפוחיו”

“לחם תמונת כריכתו הספר, בה לחם בצוע לקרעים, עוררה בי סקרנות. לא ידעתי מדוע, בעיקר בהקשרה מעורר התהייה לסיפור חיילים בצנחנים, הנמשך לאחר סיום שירותם הצבאי. הלבנים (צבע בגדים חגיגיים, המעידים על התקדשות), הוא שם רומן תקופתי של ישראל המאירי המתרחש בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, במושבה ותיקה המשקיפה על נופי הכנרת. חשבתי שאני מכיר את המושבה הזאת, שקרוב לוודאי שאבה השראה ממשבות הגליל התח”

“הרומן החדש של ישראל המאירי כתוב בקצב מהיר, אירוע רודף אירוע ואין רגע אחד משעמם. בספר מספר דמויות אשר מרכיבות פסיפס אנושי מגוון ומעניין. הדמות הראשונה נטע רווקה בת שלושים ושבע עומדת ללדת בבית חולים כאשר אין לידה בן זוג ולא ברורה זהות האב. היחידה שיודעת מי אבי התינוק היא נטע. יונה דגן אימא של נטע גרה בקיבוץ ותיק במרכז הארץ. היא חיה לבדה לאחר שנפרדה מגדעון דגן אביה של נטע שהוא אמן ומרצה לאמנות. גד”

“"בזמן שהמעשים שלי מתפזרים, אני מתעורר בבוקר ואני לא מסוגל אפילו לתפוס את קצה החוט. איזשהו קצה של איזשהו חוט." "הלבנים" לא עושה לקוראיו חיים קלים. הוא מלא במשפטים ארוכים ומפותלים ובשפה לא "מתנחמדת". הסופר נותן קרדיט לקורא שיצליח להבין בין השורות ולהרכיב לבדו את חלקי הפאזל ובעיקר, שלא הכל צריך להיות כל הזמן גלוי על השולחן. מסופר על ישראל של שנות השבעים. חבורת צעירים, חברי צבא שהקשר ביניהם נמ”

“נטע בת השלושים ושבע מגיעה לחדר היולדות בבי"ח ליס התל אביבי בגפה. היא רגע לפני לידה, זה ההריון הראשון שלה.זה היא והעובר שלה שעושה דרכו באיטיות לעולם. ובאותו הזמן, באום אל פחם,  מתרחש מיזם אמנותי הלוקחים בו חלק יהודים וערבים  בניהולו של  גדעון (גידי) דגן, שהוא אביה של נטע, אמן בעצמו ומרצה לאמנות.   מהר מאוד האירוע הופך למקום התגוששות  של אלימות, והתערבות של המשטרה, שבמהלכו ספואן יחיא, בן טיפוחיו”