שם הספר הוא "מדריך לחילוני-איך לא להאמין בלי להתנצל". אז מה הסיכוי שנקרא ספר בשם "מדריך לדתי – איך להאמין בלי להתנצל"? קטן מאוד,אני חושבת. כי מי שנאלץ כל פעם "להתנצל" הוא החילוני. אז אם מדובר במדריך לחילוני, מי הוא בעצם "חילוני"? קליינברג מגדיר את החילוני לא כמי שלא מאמין באלוהים אלא בתור אדם שאמונה כזו לא מעצבת את חייו ולא משפיעה עליהם.

<mark>אביעד קליינברג</mark> הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב, ראש ביה"

אחד הספרים הבודדים שקראתי בשקיקה בלי יכולת להפסיק , למרות שעוסק בנושאים חשובים ו"כבדים" .
ניכר שהסופר <mark>אביעד קליינברג</mark> בעל ידע עצום בתחומי הדתות, היסטוריה ופילוסופיה וסוקר בצורה מקיפה
את הערכים המגונים ולצידם הטובים שנחשבו ככאלה ע"י רוב הדתות . אם עשרת הדיברות הן ה"רצפה" המחוייבת
מבני האדם לפחות עפ"י היהדות , בספר שבעת החטאים מוצגים הערכים האסורים או לפחות שיש להגבילם ולבקרם
העומדים מעל "

לקרוא לזה ספר עיון זה פשוט לשקר ואני כותב את זה בצער רב. זה ספר שמבאר מעט את הרציונל שמאחורי כל חטא אך מיועד לקרוא הלא מעמיק או זה שלא רוצה להעמיק.
אין הרבה מה לספר או לסקור, אין זה בזבוז זמן אבל אם רצונך לדעת בצורה הרבה יותר רצינית, זה לא הספר שהייתי ממליץ עליו.

אם כן בדעתכם לדעת מה דעתו של <mark>אביעד קליינברג</mark> אז לכו על זה. קצת היסטוריה, לא מעט אביעד.
יאמר לזכותו שיש לו חוש הומור, כך שזה לא היה

מדריך לחילוני (איך לא להאמין בלי להתנצל) – <mark>אביעד קליינברג</mark>
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: אם אתם חילונים, זה בטוח קרה לכם. נקלעתם לויכוח עם גבר או אשה דתיים ודי מהר גיליתם שחסרים לכם טיעונים. בני שיחכם הציפו אתכם בטענות על קיום האל, על הדת ששמרה עלינו מהיכחדות אלפי שנים, על זה שבלי דת אין מוסר.
האם לא הגיע הזמן, אתם תוהים, שגם לאפיקורסים יהיה מדריך, מדריך שיעזור להם להבין מה נכון ומה לא נכון בסיפור

לכל אדם יש אוסף תגובות קבועות שהוא מקבל כשהוא מספר לאחרים במה הוא עוסק. איתרע מזלי ותחום העיסוק שלי סוחט מאנשים הצהרות רגשיות עזות. כל מי שמתכונן לספר לי, בתגובה לרשומה הזאת, עד כמה הוא שנא, או לחילופין (נדיר, אך קיים) עד כמה הוא אהב מתמטיקה, מתבקש לרדת מהנושא. האמת? באמת-באמת באמת? לא מעניין אותי. לא ממש אכפת לי איך שנאתם את המורה לחשבון בכיתה ג' או איך אהבתם את המקצוע בכיתה י' אפילו שעשיתם רק של

אפשר לומר על <mark>אביעד קליינברג</mark> הרבה דברים: שהוא איש אקדמיה מצוין, אדם מבריק ובחור כארז, אבל רוב מה שאפשר להגיד עליו זה שהוא חתיכת פוץ מתנשא (סלחו לצרפתית שלי), ואפשר להבין את זה בשנייה שקוראים את שני העמודים הראשונים בספר. אז איך הגעתי אליו בכלל? קודם כל, יצא לי לקרוא קטעים מספר אחר שלו במסגרת לימודי מדעי הרוח. דבר שני, עבודת הגמר שלי בתיכון היא לגמרי במקרה גם על שבעת החטאים. בגלל שיש לי קצת ידע על ה

יופי של ספר. אני מלמד את ההיסטוריה של ימי הביניים לא מעט שנים, ואוהב להעמיק ולחקור את התקופה, אבל <mark>אביעד קליינברג</mark> מצליח בספר הזה להראות נקודות מבט אחרות מאלה שאני מכיר. בקלילות ובלי "להעמיס" הוא מצליח להביא זוויות אחרות ותובנות אחרות על התקופה בצד תיאור תהליכים שהושפעו מגורמנים שלא תמיד למדנו עליהם. יופי של ספר לחובבי ההיסטוריה והתקופה.

כשהייתי בכיתה ב' אובחנתי כדיסקלקולית ברמה מאוד קשה.
היום בהיותי בת 23 סטודנטית לתואר ראשון כבר שנה שנייה אני עדיין סובלת מאי אלו בעיות של מתמטיקה ספירה של כסף קריאת מספרים כתיבת מספרים. לא מזמן הכנתי עוגה ובמתכון היה כתוב 3/4 כוס קמח...התקשרתי לאמא שלי לשאול אותה מה זה 3/4, אף פעם לא הבנתי שברים... הכל פשוט מתבלגן בראש!

איך בוטלה המתמטיקה הייתה משאלת ליבי במשך 12 שנים ואולי אפילו יותר אם מחשי

ימי הביניים הם השם שנתנו אינטלקטואלים במערב במאה ה-16 וה-17 לתקופה שבין סוף העת העתיקה לתחילת ה"עת החדשה". הם שהגדירו וקבעו לראשונה את נקודות הציון של ימי הביניים: בין קריסת האימפריה הרומית ככוח צבאי-פוליטי בספטמבר 476, לבין אוקטובר 1492 עם עגינת ספינותיו של קולומבוס בחופי סן סלוודור וגילוי העולם החדש. כיום ישנם כמה וכמה ציוני זמן נוספים להגדרת "ימי הביניים", אך לכל הדעות ציוני הזמן הללו עוסקים בע