פעם -לפני המלחמה האחרונה -דודתי בת ה-87 מצד משפחת אמי החליטה בערוב ימיה לכתוב זיכרונות ושורשים על בית אביה ואמה . מתוך שמונה אחים ואחיות נותרו בחיים היא ואח נוסף שמעריץ את האדמה עליה היא דורכת . מפה לשם היא ערכה כינוס משפחתי של כל הבני דודים וילדינו/ ןיש גם נינים ,כדי להביא לדור הצעיר את ההיסטוריה "המפוארת" של המשפחה .בכתיבתה {הדי עילגת לטעמי -מישהו היה צריך לעשות עריכה } בספר היא כמובן התעכבה ופ

התלבטתי בין דירוג ארבעה לחמישה כוכבים:
בהתחלה מובא הסיפור הקצר "גמדים על הפיג'מה" של רות אלמוג - למעשה גרסתה לסיפור חייו של המחבר, והוא מעולה. אחר כך, כאמור בכריכה האחורית, <mark>יגאל שוורץ</mark> לוקח את סיפורה של אלמוג ומקטע אחר מקטע מביע את התייחסותו - לרוב מרחיב ומוסיף מידע, לעתים מפריך דברים שבדתה (אך ההפרכה אינה כרוכה בנזיפה וכמעט תמיד זוכה למחמאות; גרסתה מן הסתם אינה חופפת לגרסתו שלו). כל זה בשפה עשירה

למרות שבעברית אני קורא מאוד מהר, קראתי את הספר הזה במהירות שהפתיעה גם אותי. זהו ספר מרתק ומיוחד מבחינות רבות. קודם כל טכנית; הפרופסור וחוקר הספרות <mark>יגאל שוורץ</mark> סיפר לפני שנים רבות את סיפור ילדותו יוצאת הדופן לסופרת רות אלמוג שהתבססה עליו כשכתבה את הסיפור "גמדים על הפיז'מה". לאחר שעברו כעשרים שנה לקח שוורץ את הסיפור והפך אותו לבסיס מחודש שעליו בנה את סיפרו. מדובר בסיפור אמיתי של משפחה של הורים ניצולי

מצטער, פעם ראשונה שנשברתי באמצע קריאת ספר.
אתחיל מהכריכה האחורית: רוני סומך כותב " ספר שובר הרמוניה, מיתרי הגרון של הגיבורים הם חוטי תיל. הדקירה הופכת לבלוז והמחבר מחליף את שרביט המנצחים בתת מקלע".
הבנת את זה ברוך?
ובאמת הספר שובר הרמוניה, תחילה מתוארת משפחה עם אם באה והולכת, מעשירה עצמה בתכשיטים, בגדים ופרווה..וכינור עבור הבן גיורא.
האב מטפל בבתו על גבול או מעבר לגבול גילוי עריות. כולם מדברים

את עמוס עוז זכרונו לברכה אני אוהב תקופה לא מעטה (שנים אין ספור), כך שלא משנה לי מה יאמרו עליו מישהו מבין קרוביו או בין רחוקיו. דבר לא יסולא זאת בפז. בכנות מספיקים לי הספרים שכתב שיהיו הם כעדים.

מוזר איך פעם חשבתי שעטיפת הספר הזה של <mark>יגאל שוורץ</mark> הוא הכי רחוק שאפשר ללכת וללכלך עליו. אני ממליץ לכם לקרוא אותו. אני מוצא שהוא מיוחד ומעניין דווקא בעת הזאת.

רצה הגורל שזאת חוות הדעת ה-200 שלי והיא שונ