טוב לחזור אחרי ספרי סרק לספר טוב. סופר טוב הוא כמו צייר טוב שבכמה קוים הוא מתאר עולם. הנה הוא מעביר קו וכפר קטן ששוכן על כמה גבעות מופיע. הנה עוד קו ודמויות פשוטות ומחוספסות מופיעות, זה איכר וההוא אופה ויש נגר ויש כומר. ואז מופיע העירוני שירש את אחת החוות ומשבש את התמונה הפסטורלית, כולו מלא השראה ורצון טוב להפוך לאיש טבע, הוא בא בכליו וספריו אשתו ובתו, אך כמה מהאיכרים הזדוניים ישימו לאל את כוונותי

חיי חקלאי מעולם לא היו קלים, בטח לא כשחסרים מי שתיה. וכשמי שתיה חסרים חסרה גם חמלה.
פיק-בופיג הוא בעליה של חווה לה יש מעיין. חווה עם מעיין שווה משהו. אלה שפיק-בופיג אינו אדם שיעשה עם המשהו הזה משהו שווה. הוא יכול להעביר ימיו בציד וכל עוד בטנו אינה הומיה, ימיו עוברים בזה אחר זה עד שנמצא מישהו אחר שצד באותו שטח שלו. אז בוחר פיק-בופיג להגיב וזה נגמר ברצח. אלא שגם חייו שלו עצמו נקפדים די מהר וחוותו,

הספר הזה מחכה כבר הרבה זמן ברשימת הספרים שאני מתכננת לקרוא. מדי פעם הייתי הולכת לספרייה מוציאה מהמדף ומחזירה.. איכשהו דחיתי את קריאתו. למה? כי הסרטים ז'אן דה פלורט ומנון- הם מהסרטים האהובים עלי. ולקרוא את הספר אחרי שראיתי את הסרט ועוד אהבתי היה בעיני מועד לכישלון. אבל בפעם האחרונה איכשהו השתכנעתי ולקחתי אותו. תשמעו.. היה מעולה למרות שהכרתי את העלילה. הספר כתוב באופן מופתי, מענג, מצחיק לעיתים, עצוב

מקסים אבל אכזרי.
המפגש בין אנשי הכפר לבין ז'אן דה פלורט, עירוני משכיל, רגיש ומלא שמחת חיים ואופטימיות, שמנסה להגשים את חלומו לחיות בטבע כעובד אדמה פשוט.

כפריים מצטיירים בדרך כלל כאנשים טובים ורגועים ואפילו תמימים וישרים. אלא שפניול מפגיש את בן הכרך ומשפחתו עם כפריים מסוג שונה לחלוטין, מלאי מזימות ושקרים ובעיקר אכזרים ותאבי בצע.
בעת קריאת הספר ראיתי בעיני רוחי את ז'אן בדמותו של השחקן הצרפתי ג'

מאנון בא לסגור מעגל שנפתח בספר הקודם – ז'אן דה פלורט. כאן ועכשיו יאמרו שני דברים: מאנון אינו מחויב קריאה משום שז'אן דה פלורט טוב בפני עצמו ודי בו. מאנון גם אינו עומד ברמה של הראשון ולמרות שגלום בו מימד דרמטי, הוא לא כתוב טוב כראשון.
חמש שנים עברו מאז מותו של האב ז'אן. האם אמה והבת מאנון עברו לגור במערה בלה פלאנטייה עם באטיסטין, שגרה במערה קודם לכן וסייעה לספק מים לחוותו של ז'אן בבצורת המכרעת. במע

הספרים ז'אן דה פלורט ומאנון מצטרפים לרשימת הספרים האהובים עלי ביותר- הסיבה-

הקסם שבפשטות.

הנה אני מטיילת בגבעות פרובאנס בין עצי העוזרר, לועסת גרגירי חומצה...משקיפה אל חוות רומארן.

מה יש בספרים האלה שגרם לי עונג שכזה:

- תיאורי טבע נפלאים של הגבעות בפרובאנס.
- החיים הפשוטים בכפר צרפתי לפני כמאה שנה.
- סיפור נוגע ללב על רוע וטיפשות של בני אדם והעונש על רוע זה.
- בתוך כל זה חוש הומור. ב