ספר מצוין שמצליח לחלחל ולהטריד את הקורא.

<mark>נגה מרון</mark> כתבה את הספר הנוכחי בהשראת הספר "הכניעה", של מישל וולבק הצרפתי, בו הוא מתאר את צרפת העתידית בשנת 2022 כשהאיסלם שולט בה.

בניגוד לספר "הכניעה", הספר "יש מישהו אחר" מגולל מציאות ישראלית, אסוציאטיבית, כואבת, וש"הקול החרדי" שולט בה והשנה היא 2027.

הסיטואציות המתוארות בספר בדיוניות, ובכל זאת נותנות בוקס בבטן, כשמעליהן מרחפת השאלה
פנינו לאן?

בד"כ אני לא אוהבת ספרים או ספרות ישראלית.
תקראו לי סנובית, מפונקת, חסרת טעם- אבל בד"כ אני לא מתחברת לספרים וסופרים ישראלים, או עלילות שקורות בישראל.

בספר הזה נתקלתי כבר בתחילת השנה. חיפשתי בערימת הספרים שיש לנו בקומונה, וראיתי את זה.
קראתי את התקציר, והוא דווקא נראה היה נחמד.
התחלתי לקרוא את הפרק הראשון, אבל הפסקתי באמצע.
זה יישמע טיפה מוזר, אבל השפה הגבוהה טיפה עיצבנה אותי.
בעיקרון הספר מ

המשך לסדרת הספרים המצליחה של <mark>נגה</mark> מירון ''חירות כותבת יומן'' ואני ממשיכה שוב מהנקודה שהפסקתי בביקורת הקודמת, בספר חדש.הפעם אנחנו שוב זוכים לקרוא את היומן של חירות אבל מהנקודה של אהובה עמוס בסדרת היומנים שלו ובו הוא מתאר את תקופת קום המדינה, הזמן בו הוא וחירות, מוצאים את דרכיהם בנפרד, וגם כ''ט בנובמבר, בנתים בעולם האמיתי לימור מתלבטת האם להמשיך בזוגיות עם יובל הנכד של עמוס, ועוד התלבטויו

למעשה כבר קראתי את ספריה של <mark>נגה מרון</mark> בסדרה הזו לפני שנים, שהייתי בת 14-15, כאשר קיבלתי אותם בשבוע הספר העברי בעירי ב''חיפה'' באותם הימים בהם שבוע הספר היה בקניון הקסטרא, שכבר כיום אינו פועל. מעולם לא הקדשתי לכתוב עליהם ביקורת כי לא חשבתי שאתקל בהם שוב. ואכן הגיע יום השואה ויום הזיכרון ונתקלתי בספר הזה בספריה, חשבתי לעצמי שזאת הזדמנות פז לקרוא ספר כזה במיוחד בימי העצמאות, בהם השתוקקתי לקרוא

הספר שבו הכל מתגלה.לימור מגלה מדוע סבתה-חירות לא נישאה לעמוס,אלא לקובי,וקוראת את מכתביו אליה.במקביל חברה לשעבר יואל מנסה לחזור אליה,איך היא אינה מעוניינת.ספר זה הוא אינו האחרון בסדרה כפי שרשמה המחברת <mark>נגה מרון</mark>,ולכן הופתעתי לגלות בחנות הספרים את הספר השביעי בסדרה.

איזו סידרת ספרים מדהימה!!! אני אהבתי אותה נורא! אני למדתי כל כך הרבה על ההיסטוריה של מדינת ישראל בזכות הספרים האלה.
לימור מוצאת את יומניה של סבתה חירות אשר נפטרה, שאותם היא ניהלה כאשר היתה בגילה של נכדתה. ביומנים לימור קוראת על חייה של סבתה בפנימיה, על התקופה הקשה בישראל שהיתה אז, על געגועיה של חירות אל אימה וכך גם על הבחור שאותו כל כך אהבה ששמו עמוס, ושלמרות אהבתם העצומה זה כלפי זו הם לא התחתנ