אסתר אורנר

אסתר אורנר

סופר


» ספרים של אסתר אורנר שנקראים עכשיו:

אוטוביוגרפיה על שום אדם
אסתר אורנר
1.
"כוחו הנוקב של המונולוג הזה טמון בבנליות הנוראה של הדברים הנאמרים באופן תמציתי כל - כך, בהיעדר כל ליריות חנפנית, ובעיקר באיכות הספרותית יוצאת - הדופן של טקסט שבו השתיקות בין המשפטים והמלים מדברות יותר מכל". (L'Arche) "ספר יפה ורב - עוצמה" (Le Monde) "המוסיקה של המלים האלה, שכל אחת מהן מגולפת בקפידה, חודרת אל הנשמה, והיא מוסיפה להדהד באוזניים זמן רב אחרי סיום הקריאה". (La Libre Belgique) "סיפור מרגש ומדריך מנוחה" (Mila) אסתר אורנר, הכותבת ומפרסמת בצרפתית, נולדה בגרמניה להורים יוצאי פולין, גדלה בבלגיה, שם הוסתרה בתקופת מלחמת - העולם אצל משפחה - מאמצת נוצרית, ואחרי המלחמה, לאחר שאמה חזרה ממחנה - ריכוז, קמה ועלתה בת 13, לבדה, לישראל. בהיותה סטודנטית נסעה לצרפת, ואחרי 20 שנה חזרה לתל - אביב. הפרטים הללו הופכים את הרומאן הקצר שלה לאוטוביוגרפי - כביכול, אלא שבספר הועבדה מלאכת - הסיפור לאם, שהבת, הנושפת בעורפה, כמעט כופה עליה לכתוב את עצמה, ספק נגד רצונה. האם היא אשה שחזרה מ"שם", ולאחר כשלון עלייתה ארצה בעקבות בתה, היא חיה עתה בבית - אבות, בין זקנים "משלנו", מטושטשים או משוגעים - למחצה. אבל אין זה ספר על השואה, כי דווקא על הנסיון המרכזי והנורא בחייה האם כמעט אינה מדברת. המלים "שואה" ו"מחנה ריכוז" אינן מופיעות אפילו פעם אחת. רוב הסתכלויותיה עוסקות ביומיום הבנלי, בפכים של קשרים משפחתיים, בנסיונותיהם של אחרים ללמוד לחיות מחדש. אבל בראש ובראשונה זהו ספר על יחסים בלומים בין אם לבת, על האין - אונים של רגש שכאילו מנוע מלהימסר במלים, בסימנים, במחוית. השתיקה על מה שהיה (כדי לא למנוע לסגור את הפצע) מתגלגלת לשתיקה גדולה אחרת בקשר שבין האם לבת, הופכת ליחסים שתוקים גם בהווה. פנייה לביוגרפיה של אורנר תאפשר לזהות את הארץ המתה, את הארץ בה נולדה הילדה, ואת הארץ השלישית. אך בספר אין שמות, לא של אנשים ולא של מקומות. האנונימיות המרחיקה היא עצם העניין, והזמנים והמקומות מתערבבים, "זמן רב אני כבר לא נמצאת במקום שבו אני כותבת" ; כל כאן נושא צללים של שם, ואפילו השם של ישראל מתבלבל ב"שם" האחר. ודווקא העיקוף, ההשתקה, ההסטה והעירוב מעניקים כוח עצום למלים שישנן בספר, לדיאלוג הסמוי הזה בין האם לבת, אשר מגיע לשיאו בסיפורים שהבת עצמה כותבת (והאם מעתיקה) - פנינים בלתי נשכחות, מכמירות - לב: סיפור על ילדה שהבינה, ראתה יותר מדי; סיפור על אשה שכבר התרגלה זה זמן רב לבדידותה; סיפור על ילדה קטנה בת חמש, שערב אחד הביאו אותה לבית של שני אנשים זרים....

2.
שבעים וחמש תמונות אורבניות זעירות, הבזקים אנושיים מפוכחים בלב הכרך המנוכר, נגיעות במחשבה ובמבט, רפרופים מפרפרים שמעלים שאלות קיומיות ומספקים תשובות מרומזות - זהו הפסיפס ממנו מורכב הספר הייחודי הזה, יצירה שניחוחותיה המעודנים אינם יכולים שלא להזכיר את מיטב הספרות הצרפתית בסוגת הסיפור הקצרצר. אסתר אורנר היא סופרת ישראלית הכותבת בצרפתית. ילידת גרמניה, חייתה בבלגיה, הגיעה לישראל, התגוררה למעלה מעשרים שנה בפריז ומאז היא כותבת בצרפתית. ספריה רואים אור בצרפת ובשווייץ. מ-1983 היא חיה בתל אביב. "פיסות קטנות בפרוזה יומיומית" הוא ספרה השני הרואה אור בעברית אחרי "אוטוביוגרפיה של שום אדם" (מצרפתית: אירית עקרבי, הספריה החדשה - הקיבוץ המאוחד, 2003) שזכה לתגובות חמות ואוהדות של הביקורת, הקוראות והקוראים....

3.
4.
"סוף, והמשך" – סופם של חיים והמשך השיחה, המצאה של שיחה, שיחת-תודעה של בת לא צעירה עם אמה המתה, שיחה בדויה שנדמית מציאותית לגמרי. ספרה המרגש של אסתר אורנר מגולל בפנינו ריטואל אבל פרטי, חילוני, הכרוך בעבותות במסורת, אשר הופך אט אט שייך גם לנו. "גיטלה, שנת האבל השנייה הזאת נראית לי כנצח. אולי מפני שאני כותבת לך או מדברת איתך. האם אין זו דרך לרופף את אחיזתך? להתנתק ממך? כמעט כתבתי להתנתק ממני. או אולי דרך להמשיך את קיומך". אסתר אורנר (1937) מגוללת בספר זה את מערכת היחסים המפורקת, הקרובה-רחוקה בין אם לבת, על רקע עברן כניצולות שואה – האם הייתה במחנה ריכוז ואילו הבת הוחבאה בכפר. קורות האב, אשר כפי הנראה מת בצעדת מוות, אינם ידועים. כשנה לאחר מות האם בשנת 1998 מחליטה הבת לכתוב מעין מכתב לאמה במשך כל שנת האבל השנייה. "סוף, והמשך" הוא ספרה השלישי של אסתר אורנר המתורגם לעברית, מתוך שמונה ספרים שכתבה עד כה ופורסמו בצרפתית. קדמו לו "אוטוביוגרפיה של שום אדם" (הספריה החדשה, 2003) ו"פיסות קטנות של פרוזה יומיומית" (נהר, 2011). הספרות של אסתר אורנר, שבמובנים מסוימים נכתבת חצייה בישראל וחצייה באירופה – מרחיבה ומעשירה את טווח הנשימה של המרחב העברי. אורנר, המתגוררת בתל אביב וכותבת בשפת הולדתה, מתמודדת באופנים מרתקים עם מלאכת הסיפר ומקרבת מסורות כתיבה צרפתיות אל הספרות הישראלית. תנועתה של אורנר בין כתיבה אוטוביוגרפית לבין כתיבה משחקית היא איבר חיוני ביופיו ובחוכמתו לספרותינו. תרגומה של אירית עקרבי מיטיב להעביר לעברית את פשטותו של הטקסט אשר הולכת ומתגלה במורכבותה. לספר מצורפת אחרית דבר מאת הסופרת ועורכת סדרת "ושתי", עדי שורק. ...

5.
ספרה של אסתר אורנר, ביוגרפיה זעירה לחלום, דן ביחסי הבת, האם והכתיבה. ראשיתו בפרידה בין בת ואם במלחמת העולם השנייה - אז נכלאה האם במחנה ריכוז ואילו הבת הוחבאה בכפר. הפרידה, שהובילה גם למפגש פורה עם שתי "מריות", נדונה כאן כמתוך חלום ומניסיון לפענוחו; ניסיון הכרוך בתהייה מהו מקף מחבר-מפריד בין בת ואם, או בין בת ואימהות חלופיות. מן הדברים עולה גם השאלה מהו בית, והאם אי-פעם תהיה לאותה "ילדה מוסתרת" ההזדמנות להיחלץ מתחושתו הרודפת-תמיד של בית שאוּל. בסגנונה הייחודי משרטטת אורנר מתווים ורשמי התבוננות קצרים הניחנים באיכות כמעט מופשטת. היא נעה בין מסורת נוצרית ליהודית – בתנועה של אימוץ והיפלטות, ידידות אמיצה והיפרדות. אף על פי שמדובר בכתיבה שיש לה ללא ספק מרכיבים אוטוביוגרפיים, גם משכילינו לקרוא אנו מהססים בין האישי ללא-אישי, בין "שום-אדם" לכל אחד. בעודנו שרויים בתנועה מתמדת בין ארצות, כפרים, ערים ושפות – אנו גם נעים בין דיוקן לפרסונה, בין "הכול" ל"לא כלום". ...


בלי שום סדר, בלי שום בהירות, בלי שום שמות, לא של אנשים ולא של מקומות, נכתב מונולוג בן 150 עמודים מפיה של אשה מבוגרת, ניצולת שואה, בו היא מספרת ע... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
לא משנה כמה ספרים ממתינים על המדפים שאקרא אותם אני תמיד נמצא בחיפוש אחר הספר הבא שיגרה אותי ויהיה זה שכשאחזור איתו הביתה אתחיל מיד לקרוא א... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ