“אז ככה, כשאנחנו קוראים יצירת מופת, לא תמיד זה כרוך בקריאה סוחפת, או בצפייה לבאות, ולא תמיד התחושה היא שממש אי אפשר להניח לספר. בדרך כלל יצירת מופת נקראת בכובד ראש. בקצב שונה. כל משפט בה דורש עיבוד והכלה, ולא כך עם ספרים מהסוג האחר. ספרים שמספרים סיפור-סוחף כובש מסתורי, שיש בו קורטוב של מתח. והכותר הזה הוא מן הסוג האחר. ספר שכתוב טוב, על ידי סופרת שבהחלט יודעת לספר סיפור. כזה שמשתף אותנו בעולם ל”

“נניח שהייתי רוצה להרים סדנת כתיבה "אחרת" (קחו את זה בערבון מוגבל. אין לי מושג איך נראית סדנת כתיבה "רגילה") הייתי פורשת לפני המשתתפים כמה פרטים שאינם מוכרים להם מחיי היומיום, ומבקשת שיכתבו עליהם סיפור. למשל - אמסטרדם של המאה ה 17, דת קאלויניסטית חמורה, המסחר הוא האלוהים הרשמי, הכסף הוא כלי הקודש. האזרחים מדורגים על פי עושרם בסדר יורד. נשים, כמובן, אינן נחשבות אלא כמי שיביאו צאצאים שימשיכו את מסורת”

“כתבתי כאן כבר לא מעט על הקשיים שיש לי בספריה. נראה שאולי מיציתי אותה כבר, או לפחות את הספרים הטובים שבה. או לכל הפחות את הספרים הלא-מוזמנים שבה, וכך נוצרה לי מחרוזת של ספרים בינוניים שקראתי, מה שגורם לי לחפור בספריות של קרובים ומכרים ולשנורר ספרים מכל הבא ליד. עד שתימצא תשובה, או עד שאני אחליט לעבור דירה, אני חוששת שיהיו הרבה סקירות בינוניות על ספרים בינוניים, ועם הקוראים הסליחה. נלה אורטמן חוש”

“ממליצה בכל פה לקוראים שנהנים מספר בעל רקע היסטורי. קראתי חלק מהביקורות שהופיעו בעיתונות המקומית. מבקרי ספרים חלוקים בדעתם בנוגע ל"מיניאטורות". חלקם טוען שהספר משעמם וחלקם מהלל ומשבח את הספר. בין המשבחים - הביקורת בניו יורק טיימס שהכתירה את הספר ב"הצלחה בינלאומית" והציבה אותו ברשימת המכר שלו. וזה אומר הרבה. יש הסבורים, ואני ביניהם, שרקע היסטורי מדוייק, על פרטי פרטיו, שהסופר טורח ללקט ולשבץ בספר י”

“אז ככה, כשאנחנו קוראים יצירת מופת, לא תמיד זה כרוך בקריאה סוחפת, או בצפייה לבאות, ולא תמיד התחושה היא שממש אי אפשר להניח לספר. בדרך כלל יצירת מופת נקראת בכובד ראש. בקצב שונה. כל משפט בה דורש עיבוד והכלה, ולא כך עם ספרים מהסוג האחר. ספרים שמספרים סיפור-סוחף כובש מסתורי, שיש בו קורטוב של מתח. והכותר הזה הוא מן הסוג האחר. ספר שכתוב טוב, על ידי סופרת שבהחלט יודעת לספר סיפור. כזה שמשתף אותנו בעולם ל”

“נניח שהייתי רוצה להרים סדנת כתיבה "אחרת" (קחו את זה בערבון מוגבל. אין לי מושג איך נראית סדנת כתיבה "רגילה") הייתי פורשת לפני המשתתפים כמה פרטים שאינם מוכרים להם מחיי היומיום, ומבקשת שיכתבו עליהם סיפור. למשל - אמסטרדם של המאה ה 17, דת קאלויניסטית חמורה, המסחר הוא האלוהים הרשמי, הכסף הוא כלי הקודש. האזרחים מדורגים על פי עושרם בסדר יורד. נשים, כמובן, אינן נחשבות אלא כמי שיביאו צאצאים שימשיכו את מסורת”

“כתבתי כאן כבר לא מעט על הקשיים שיש לי בספריה. נראה שאולי מיציתי אותה כבר, או לפחות את הספרים הטובים שבה. או לכל הפחות את הספרים הלא-מוזמנים שבה, וכך נוצרה לי מחרוזת של ספרים בינוניים שקראתי, מה שגורם לי לחפור בספריות של קרובים ומכרים ולשנורר ספרים מכל הבא ליד. עד שתימצא תשובה, או עד שאני אחליט לעבור דירה, אני חוששת שיהיו הרבה סקירות בינוניות על ספרים בינוניים, ועם הקוראים הסליחה. נלה אורטמן חוש”

“ממליצה בכל פה לקוראים שנהנים מספר בעל רקע היסטורי. קראתי חלק מהביקורות שהופיעו בעיתונות המקומית. מבקרי ספרים חלוקים בדעתם בנוגע ל"מיניאטורות". חלקם טוען שהספר משעמם וחלקם מהלל ומשבח את הספר. בין המשבחים - הביקורת בניו יורק טיימס שהכתירה את הספר ב"הצלחה בינלאומית" והציבה אותו ברשימת המכר שלו. וזה אומר הרבה. יש הסבורים, ואני ביניהם, שרקע היסטורי מדוייק, על פרטי פרטיו, שהסופר טורח ללקט ולשבץ בספר י”