“קסם. קסם. קסם. אין ספק שקסם זהו המרכיב הכי חשוב בשביל ספר פנטזיה, כדי שהוא יצליח באמצעותו לשבות את קוראיו. תקראו לזה מצדי גם במילה אחרת, "אווירה", איך שבא לכם. נראה אפילו שבספר הנ"ל יש מנת-יתר ממנו, מהקסם. אני מניח שה"מכשף" אוטפריד פרויסלר שפך אל הקדרה שלו בטעות פי שתיים יותר קסם ממה שכתוב אצלו בספר המתכונים המכושף. אבל אם יש משהו שצריך לדעת על בישול - שלפעמים, כשחורגים מהמתכון, זה משתל”

“את הספר "הטחנה המכושפת", מאת הסופר הגרמני אוטפריד פרויסלר, קראתי בעודי בבית הספר היסודי, בכיתה ד' אם אינני טועה. הספר עשה עלי רושם עצום כילד, אולם במרוצת השנים נשכח ממני שמו ונותרה בזיכרוני רק חווית הקריאה המעולה וידיעה קלושה כי בנעורי קראתי ספר פנטזיה לילדים אודות טחנת קמח קסומה. בדיעבד, אני מודה, הספר מזכיר את עלילת הארי פוטר בדברים רבים (אף כי ג'י. קי רולינג פיתחה והרחיבה את רעיון ה"ילד הנכנס ב”

“יש בארץ טחנות קמח? קראתי עליהן בסיפורים ובאגדות, הן תמיד נמצאות על שפת נהר - מסיבות מובנות - באיזו ארץ ארופית, עם הרבה שלג וקרח מסביב, ועם טוחן מוצק וקודר משלפעמים יש לו בת שווה...משום מה נראה שבארץ שטופת שמש ואור כמו שלנו אין מקום לטחנות קמח, אבל אני כנראה טועה. הטחנה בה מדובר פה נמצאת באזור לא מיושב ליד הנהר, איכרי הסביבה נמנעים בדרך כלל מלהגיע אליה בגלל השמועות והמוניטין הגרוע שלה. היא משמשת בי”

“זה "הארי פוטר" של ילדותי... צעיר מצטרף לצוות עובדי טחנת קמח, ומגלה כי זהו בי"ס לכישוף בלילה. בסוף הוא יצטרך לבחור בין הכוח שבכישוף לבין האהבה אבל עד אז יחווה כל מיני הרפתקאות, משברים וכאבי לב. קצת דידקטי אבל מקסים ביותר, במיוחד האגדות על פומפהוט- פועל טחנה זמני שעובר מטחנה לטחנה, שמתגלה כקוסם גדול שמעניש בעלי טחנה שמתאכזרים לפועלים שלהם.חמוד ומשעשע.”

“קסם. קסם. קסם. אין ספק שקסם זהו המרכיב הכי חשוב בשביל ספר פנטזיה, כדי שהוא יצליח באמצעותו לשבות את קוראיו. תקראו לזה מצדי גם במילה אחרת, "אווירה", איך שבא לכם. נראה אפילו שבספר הנ"ל יש מנת-יתר ממנו, מהקסם. אני מניח שה"מכשף" אוטפריד פרויסלר שפך אל הקדרה שלו בטעות פי שתיים יותר קסם ממה שכתוב אצלו בספר המתכונים המכושף. אבל אם יש משהו שצריך לדעת על בישול - שלפעמים, כשחורגים מהמתכון, זה משתל”

“את הספר "הטחנה המכושפת", מאת הסופר הגרמני אוטפריד פרויסלר, קראתי בעודי בבית הספר היסודי, בכיתה ד' אם אינני טועה. הספר עשה עלי רושם עצום כילד, אולם במרוצת השנים נשכח ממני שמו ונותרה בזיכרוני רק חווית הקריאה המעולה וידיעה קלושה כי בנעורי קראתי ספר פנטזיה לילדים אודות טחנת קמח קסומה. בדיעבד, אני מודה, הספר מזכיר את עלילת הארי פוטר בדברים רבים (אף כי ג'י. קי רולינג פיתחה והרחיבה את רעיון ה"ילד הנכנס ב”

“יש בארץ טחנות קמח? קראתי עליהן בסיפורים ובאגדות, הן תמיד נמצאות על שפת נהר - מסיבות מובנות - באיזו ארץ ארופית, עם הרבה שלג וקרח מסביב, ועם טוחן מוצק וקודר משלפעמים יש לו בת שווה...משום מה נראה שבארץ שטופת שמש ואור כמו שלנו אין מקום לטחנות קמח, אבל אני כנראה טועה. הטחנה בה מדובר פה נמצאת באזור לא מיושב ליד הנהר, איכרי הסביבה נמנעים בדרך כלל מלהגיע אליה בגלל השמועות והמוניטין הגרוע שלה. היא משמשת בי”

“זה "הארי פוטר" של ילדותי... צעיר מצטרף לצוות עובדי טחנת קמח, ומגלה כי זהו בי"ס לכישוף בלילה. בסוף הוא יצטרך לבחור בין הכוח שבכישוף לבין האהבה אבל עד אז יחווה כל מיני הרפתקאות, משברים וכאבי לב. קצת דידקטי אבל מקסים ביותר, במיוחד האגדות על פומפהוט- פועל טחנה זמני שעובר מטחנה לטחנה, שמתגלה כקוסם גדול שמעניש בעלי טחנה שמתאכזרים לפועלים שלהם.חמוד ומשעשע.”