קסם.
קסם.
קסם.



אין ספק שקסם זהו המרכיב הכי חשוב בשביל ספר פנטזיה, כדי שהוא יצליח באמצעותו לשבות את קוראיו. תקראו לזה מצדי גם במילה אחרת, "אווירה", איך שבא לכם.
נראה אפילו שבספר הנ"ל יש מנת-יתר ממנו, מהקסם. אני מניח שה"מכשף" <mark>אוטפריד פרויסלר</mark> שפך אל הקדרה שלו בטעות פי שתיים יותר קסם ממה שכתוב אצלו בספר המתכונים המכושף. אבל אם יש משהו שצריך לדעת על בישול - שלפעמים, כשחורגים מהמתכון, זה משתל

קרבט והטחנה המעופפת" מאת <mark>אוטפריד פרויסלר</mark> הוא הרבה מעבר לעוד ספר פנטזיה סטנדרטי; מדובר ביצירה המוגדרת כפנטזיה גנטית, שורשית ומוזרה, הנמצאת במרחק מנטלי עצום מעולמו המוכר של הארי פוטר. בעוד הפנטזיה המודרנית מציעה לעיתים קרובות הרפתקה קסומה ומסודרת, "קרבט" נשען על פולקלור סורבי-גרמני עתיק ומציג קסם שחור, מפתיע וברוב המקרים גם די מפחיד.
הספר משלב אלמנטים של פנטזיה אפלה שבה הקסם אינו נלמד בשיעורים עם שר

את הספר "הטחנה המכושפת", מאת הסופר הגרמני <mark>אוטפריד פרויסלר</mark>, קראתי בעודי בבית הספר היסודי, בכיתה ד' אם אינני טועה. הספר עשה עלי רושם עצום כילד, אולם במרוצת השנים נשכח ממני שמו ונותרה בזיכרוני רק חווית הקריאה המעולה וידיעה קלושה כי בנעורי קראתי ספר פנטזיה לילדים אודות טחנת קמח קסומה. בדיעבד, אני מודה, הספר מזכיר את עלילת הארי פוטר בדברים רבים (אף כי ג'י. קי רולינג פיתחה והרחיבה את רעיון ה"ילד הנכנס ב

יש בארץ טחנות קמח? קראתי עליהן בסיפורים ובאגדות, הן תמיד נמצאות על שפת נהר - מסיבות מובנות - באיזו ארץ ארופית, עם הרבה שלג וקרח מסביב, ועם טוחן מוצק וקודר משלפעמים יש לו בת שווה...משום מה נראה שבארץ שטופת שמש ואור כמו שלנו אין מקום לטחנות קמח, אבל אני כנראה טועה. הטחנה בה מדובר פה נמצאת באזור לא מיושב ליד הנהר, איכרי הסביבה נמנעים בדרך כלל מלהגיע אליה בגלל השמועות והמוניטין הגרוע שלה. היא משמשת בי