“בכתיבה מדוייקת ואישית, מעומק האסון וההתמודדות איתו, מלב פועם ונרגש, עם עיניים עירניות לפרטים, נשר כותב לאט לאט את החיים מאז האירוע המוחי שעבר. הציור בכריכה (של גרשוני) מתאר ממש את הספר עצמו, את ההליכה האיטית והמהוססת, עקב בצד אגודל, בהתקדמות שהיא כמעט בלתי נראית לפעמים, בחזרה ספיראלית לאותם נושאים, לאותם מקומות בלב, ובהתרחבות איטית של החויה ושל מרחבי החיים, בצד אובדן ממשי וכואב. והבנאדם- נשאר בנאד”