“**** מה שמצדיק יותר מכול את הבדידות, את הייאוש הגדול, את הנשיאה המוזרה בעול הבדידות הגדולה והיאוש הגדול, היא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת. בלילות בהירים האוויר צונן ולפעמים בלילות מועבים גַמכּן, ויורד גשם ויש חמסינים וגופות יפים וגם פנים, שעתים מחייכים ועתים לא, לפעמים בגללה, לפעמים בגללו. הגוף הוא פשוט וחסרערפילים, מלאכים בסולם לא יורדים, לא עולים, לפעמ”

“להיות ברומא ולא לבחון ולנסות להבין את משמעותן של המזרקות הנטועות כמעט בכל פיאצה - זה פשוט "פספוס", וחבל. בספרו "אל אחרון האלים" - על מזרקות רומא, דואג אריאל הירשפלד, בכתיבתו המעולה, המלומדת והמעניינת, להבהיר לנו - ההדיוטות, מה אנו רואים מבעד לנהרות המים, ולזרימתם. הוא אינו נוגע במזרקות שבגנים, בגני הוותיקן, בפלאצו ונציה, או בטיבולי, וגם לא במזרקות בחצרות הפנימיות של בתים, ארמונות ומנזרים. הוא ד”

“אֱלִי, אֱלִי מֵאֵת י.ל. ביאלר אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי, בַּת יִשְׂרָאֵל, מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיפְחִי, אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל עַל טֶבַח-עַם אֲשֶׁר הוּכַן, יִיסּוּרֵי שְׁכוֹל, אַשְדוֹת דָּמִים, זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחָם, עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים. עַל עוֹלָלִים, גְּמוּלֵי חָלָב. הַמְּרוּטָֹשִּּים לְפִי צוּרִים וְעַל דָּמָם, אֲשֶׁר זָב”

“על עגנון לא צריך להרחיב. הסופר הישראלי היחיד, עד כה, שזכה בפרס נובל לספרות, שאת המשפטים שאמר בטקס קבלת הפרס היה ניתן לקרוא עד לא מזמן בשטר חמישים השקלים הסגול ההולך ונמוג מן השוק: "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כ”

“**** מה שמצדיק יותר מכול את הבדידות, את הייאוש הגדול, את הנשיאה המוזרה בעול הבדידות הגדולה והיאוש הגדול, היא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת. בלילות בהירים האוויר צונן ולפעמים בלילות מועבים גַמכּן, ויורד גשם ויש חמסינים וגופות יפים וגם פנים, שעתים מחייכים ועתים לא, לפעמים בגללה, לפעמים בגללו. הגוף הוא פשוט וחסרערפילים, מלאכים בסולם לא יורדים, לא עולים, לפעמ”

“להיות ברומא ולא לבחון ולנסות להבין את משמעותן של המזרקות הנטועות כמעט בכל פיאצה - זה פשוט "פספוס", וחבל. בספרו "אל אחרון האלים" - על מזרקות רומא, דואג אריאל הירשפלד, בכתיבתו המעולה, המלומדת והמעניינת, להבהיר לנו - ההדיוטות, מה אנו רואים מבעד לנהרות המים, ולזרימתם. הוא אינו נוגע במזרקות שבגנים, בגני הוותיקן, בפלאצו ונציה, או בטיבולי, וגם לא במזרקות בחצרות הפנימיות של בתים, ארמונות ומנזרים. הוא ד”

“אֱלִי, אֱלִי מֵאֵת י.ל. ביאלר אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי, בַּת יִשְׂרָאֵל, מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיפְחִי, אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל עַל טֶבַח-עַם אֲשֶׁר הוּכַן, יִיסּוּרֵי שְׁכוֹל, אַשְדוֹת דָּמִים, זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחָם, עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים. עַל עוֹלָלִים, גְּמוּלֵי חָלָב. הַמְּרוּטָֹשִּּים לְפִי צוּרִים וְעַל דָּמָם, אֲשֶׁר זָב”

“על עגנון לא צריך להרחיב. הסופר הישראלי היחיד, עד כה, שזכה בפרס נובל לספרות, שאת המשפטים שאמר בטקס קבלת הפרס היה ניתן לקרוא עד לא מזמן בשטר חמישים השקלים הסגול ההולך ונמוג מן השוק: "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כ”