“אֱלִי, אֱלִי מֵאֵת י.ל. ביאלר


אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי

וְזַעֲקִי, בַּת יִשְׂרָאֵל,

מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיפְחִי,

אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל


עַל טֶבַח-עַם אֲשֶׁר הוּכַן,

יִיסּוּרֵי שְׁכוֹל, אַשְדוֹת דָּמִים,

זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחָם,

עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים.


עַל עוֹלָלִים, גְּמוּלֵי חָלָב.

הַמְּרוּטָֹשִּּים לְפִי צוּרִים

וְעַל דָּמָם, אֲשֶׁר זָב

בְּרֹאשׁ חוּצוֹת לְעֵין הוֹרִים.

אלו שלושת הבתים הראשונים מתוך שבעה עשר בתים, מאחת הקינות הנוראות ששרים בעמידה בבית הכנסת ב ט' באב לאחר קריאת מגילת איכה, קינה זו היא מיוחדת בכך שהיא נכתבה על השואה על ידי י.ל. ביאלר בוורשה תש"ה אליה חזר כניצול שואה.

קינה זו צורפה לקינות ט' באב כפי שצורפו קינות נוספות על חורבן קהילות יהודיות לאורך ההיסטוריה מאז חורבן הבית .

מנגינת קינה זו כואבת וזהה למנגינת הקינה האחרונה מתוך קובץ הקינות אותם קוראים בבית הכנסת , קינת 'אלי ציון ועריה' .

ישנם מילים שצורבות בעור, ישנה מנגינה שמדממת ומחלחלת בתוכך, החיבור בין שני אלו משאיר בך סימן שלא ניתן להסיר אותו, כך אותה קינה אותו מזמור נורא.

לאלו שאינם צמים ב ט' באב , לאלו שאינם נוהגים להגיע לבית הכנסת , אני מציע לקחת את הספר 'רשימות של מקום' של אריאל הירשפלד ולעלות איתו לירושלים ב ט' באב .

לטייל בסמטאות העיר העתיקה ולקרוא 'הכותל שיר המעלות היורדות' , למצוא פינת ישיבה שקטה בטיילת ארמון הנציב ולשמוע את 'הקיר ומעיין הצל' , להיכנס אל אחת מחצרות 'מאה שערים' ושם להמשיך את 'גלות', את 'שער הרחמים', ואפילו לטבול ב 'אותו מקום או שושנת העמקים' .

'רשימות על מקום' ספרו החדש של אריאל הירשפלד היא גוויל אור, שריד של תקופה ועולם שנחרב, שריד של שרטוטי נוף אדם, מסעות של זיכרון יהודי וטביעת כף רגלו של אלוהים של 'מקום' .

מי שרוצה לקרוא את 'כף ידו' של אלוהים יכול גם לקחת את 'רישומים של התגלות' ספרו הקודם של אריאל הירשפלד.

לא צריך להיות אדם דתי כדי להתרגש מתבנית נוף יהודי, אפשר להתפעם גם מחזנות טובה.

פתחתי את הדברים עם מזמור מרגש אותו שרים בבית הכנסת בט' באב, כך גם אריאל הירשפלד יודע היטב מנגינה מהי.

הטקסטים שלו הם פרקי חזנות מודרניים, הד אינסופי של עקדת יצחק הנעקד ומגיע עד לכאן.”

“- מדי פילוסופי. טרחני. (טובה א.)”