טוב, אז מה נגיד על הספר הזה? המלצה של אופיר טושה גפלה על הכריכה האחורית זה נחמד, אבל כנראה לא ממש עוזר. יותר כדאי שנדע על מה מדובר.

אלברט הוא נער בן 19, התבגר רק עכשיו, חי רוב ימיו בבית יתומים על אף שהוא לא ממש יתום משום שאבא שלו, פרד, חי וקיים ומכיר בו. אלא שאלברט לא ממש יכול לחיות עם פרד, כי פרד לא מתנהג ממש כמו אבא. או כמו אדם מבוגר. הוא סופר מכוניות ירוקות, לא תמיד זוכר לצחצח שיניים, לא יודע

לא הצלחתי. לא למצוא את ה"רומן עוצר נשימה שכולו שיר הלל לאהבת הסיפור"... כדבריו של אופיר טושה גפלה על הכריכה האחורית, לא את "הדמויות הבלתי נשכחות" בהן משופע הספר לדבריו, ולא "עלילות מפתיעות ורגשות עזים בהם נלכד הקורא"(!) כדברי ההוצאה על הכריכה האחורית. למען האמת, הכריכה האחורית מעניינת הרבה יותר מהספר, וגם היא לא כל כך מעניינת...

יש לסיפור פוטנציאל. אלברט הוא בן 19, בחור מבריק שפרד - אבא שלו - ה

טוב, לכבוד הסקירה הזאת למדתי לנקד ב Word, אז גם אם לא יצא מזה שום דבר אחר, אני כבר מסופקת.

תהליך ההשריה, זה שעובר על השעועית שמונחת על השיש שלי, די דומה למה שעובר עלי כשאני קוראת. מעבר לכך שאני שרוייה באיזה מצב רוח כללי שלספר יכולה להיות השפעה ניכרת עליו, יש גם חלחול איטי של מחשבות ורגשות. אולי לכן אני גם כמעט לא קוראת ספרים במקביל. זה מבלבל אותי. לא העובדות והדמויות שיש בהם. יותר הלך הרוח.

אני לא יודע אם זה אני או הוא (הספר). 91 עמודים (אני לא יכול להתחייב על הפסקה המסויימת) הוא לא עניין אותי, גרם לי לזנוח אותו לאחר כמה עמודים, למרות דברי השבח וההלל על הספר כ"...רומן עוצר נשימה שכולו שיר הלל לאהבת הסיפור" (מדברי אופיר טושה גפלה המופיעים על כריכת הספר).

ואז זה השתנה, לא ב-180 מעלות אבל זה השתנה (או שמא נפקחו עיני?). הסגנון המשיך להפריע לי – כתיבה על גבול כתבה במקומון...היה לי גם

ראשית אומר שהספר קצת מוזר ואינני חושבת שהתקציר בדף האחורי משקף אותו.הספר מענין, אותי הוא ריתק וסיקרן.
הסיפור מתרחש בהרי טירול בכפר קטן ומרוחק. בתחילה ההרגשה היא שהסיפור מתרחש בימים רחוקים אבל האמת שהחלק המספר על אלברט קורה בימינו אלה. אלא שהכפר והדמויות מאד פשוטות והחיים שם מאד בסיסיים.
הספר מתחלק לשתי תקופות המסופרות לסרוגין.אלברט, יתום מאם, גדל בבית יתומים וחוזר לחיות ולטפל באביו המוגבל פרד.