"שָׁלוֹם לְךָ יָדִיד. אֲנִי נִפְרָד
וְלֹא נִפְרָד, כִּי לֹא אוּכַל לָלֶכֶת.
אַתָּה נָשַׁרְתָּ וַאֲנִי נִשְׁאָר
כְּשֶׁלֶד שֶׁל אִילָן מֻכֵּה שַׁלֶּכֶת."

ב-30 בדצמבר 2009 נפטר הסינולוג והמתרגם דן דאור מדום לב במהלך אירוע שהתקיים באוניברסיטה העברית לרגל השלמת סדרת ספרים של תרגומי הפילוסופים הסינים הגדולים. מי שהחל את דרכו כסטודנט למתמטיקה, נשבה בקיסמו של המזרח הרחוק והפך למתרגם של ספרות סינית.

כמי שלא אוהב במיוחד לכתוב סקירות שליליות, נקלעתי בזמן האחרון, שלא באשמתי (טוב, אולי באשמתי אך לא בכוונת מכוון), לסינדרום הנפילה בספר השני - כאשר הספר הראשון שקראתי היה טוב, אצתי רצתי לקרוא ספר נוסף והתאכזבתי. כך היה עם תרגומו של דן דאור לשירה הסינית הקלסית "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית", שהיו בו שירים מצויינים, לעומת תרגומו ל"החיים הסחופים", שהתברר כספר לא מלהיב במיוחד, ועכשיו אותו הדבר קרה עם ספר