בסתיו 1994 יצאו שלושה תל-אביבים – דריה בת השלוש, ושני הוריה, אלי ונתי – לחופשה קצרה באיטליה. 'טיול בשלושה', סיפור מסע בתשעים-ושש סונטות, עוקב אחריהם למשך שבוע אחד: מאורבייטו עד סיינה. "לאסיזי הגענו לחוצים, כל אחד מהסיבות שלו... אני נלחצתי מהבכי ומיום הדין המכוסה, שבדמיוני הילכו אימים על הטיול כולו". הטיול, שהתחיל ברגל שמאל, הופך עד מהרה למסע אינטנסיבי ורב תהפוכות, גלויות וסמויות – מסע של אהבה, של גילוי והתגלות, של יופי מסתורי ועוצר נשימה. הצורה המסוגננת (אך הטבעית והשקופה) של הסונטה "קולטת" לתוכה את הסיפור בקלות ובחן, ומאפשרת לו לזרום בלי להתפייט. ניתן לקרוא את 'טיול בשלושה' כשיר אהבה ארוך – מחזור של סונטות אהבה – אבל האהבה הזאת אינה מצמצמת את החלל אלא פותחת ומרחיבה אותו, והוא מתמלא בפרטים, במראות, בתנועה, במסעות של הדמיון. ואולי זה מה שקובע את אופיו של סיפור האהבה – שהוא אינו משתלט על המרחב כולו אלא מפנה מקום גם למה שמעבר לו, לכמיהה ולגעגוע....

גני תל אביב התלויים הוא ספר שיריו הרביעי של אלי הירש. קדמו לו רעש (עכשיו 1986) טיול בשלושה (הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה 1997) ומוזיקה חדשה (חרגול / עם עובד 2008) ...

ספרו השלישי של אלי הירש נכתב כמעט כולו בפרץ יצירה אחד, אינטנסיבי וחריף, שהוליד קובץ שירים עשיר ומגוון מאוד. הירש, משורר שאינו מרבה לפרסם, הולך בספר זה בגדולות, ומנסה להחזיר לשירה את הקול הצלול והמהדהד שאבד לה - קולן היצרי והסמכותי של המוזות, זה שבקע מתיבות התהודה של משוררות ומשוררי העבר. הקול הזה אבד בתהום החורבן וההרס של המאה העשרים, ועל מנת לפתות את המוזות לשוב ולהשמיע אותו, יוצא הירש למסע בחלל ובזמן כדי למצוא להן מוזיקה חדשה. במסעו הארוך הוא עובר בין השאר בשירתם של רחל וביאליק, יהודה הלוי ויל"ג, שלמה והשולמית, משוררות כוכב הלכת נוגה ומשוררי הרנסנס והברוק האנגליים מסר פיליפ סידני עד ג'ון דון. רבים מהצלילים שהוא שומע בדרכו עתיקים ורחוקים מאוד, אבל המנגינה שעולה מהם חדשה ומלאת אנרגיות מסוג שאיננו זוכים לקרוא בדרך כלל. המנגינה הסוחפת הזאת, המחזירה לחיים צלילים וקולות שאבדו, התעצבה במידה רבה בהשראת מוזיקת ג'ז - מוזיקה של תקווה, שחרור והתחלה חדשה, שהיא גם מוזיקה חושנית מאוד. ליכולתם של אמני הג'ז הגדולים להתיך מסורות מוזיקליות, ולברוא מהן משהו חי וחדש, יש השפעה חזקה על מעשה הכתיבה כאן. שתי פרידות עמדו ברקע לכתיבת הספר, מות סבתו של המשורר ומות ידידו דן צלקה - שניהם מהגרים שהעתיקו את ביתם התרבותי ממזרח אירופה לישראל. הפרידה מהם עוררה בהירש את הצורך להתמודד עם מורשתם הסבוכה ועם הקונפליקטים שמהם נבראה חברת המהגרים הישראלית. תפקידה של השירה העברית, לפי הירש, הוא לחיות את הקונפליקטים האלה ולכתוב אותם על כל מורכבותם, להשלים עם העובדה שהציונות אינה אלא שבר, תהפוכה וקרע, ולתת ביטוי לכאביה ולתקוותיה של התרבות החדשה, הצעירה והמבולבלת, שהולכת ובוקעת מתוך הקרע הזה....

הַקְּרָב הַהוּא נִגְמַר בְּנִצְחוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בַּחֲתֻנָּה, וְהַחֲתֻנָּההַהִיא נֶחְגֶּגֶת עַד הַיּוֹם וְתֵחָגֵג לָעַד (כָּל עוֹד יִהְיֶה דָּבָר כָּזֶה,לָעַד), אֲבָל הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְמֻשֶּׁכֶת. הַצֵּל שֶׁלִּי הִתְעַקֵּשׁ לְהָטִיל עַל אַהֲבָתֵנוּ צֵל עִקֵּשׁ וְאָרֹךְ בִּמְיֻחָד. שָׁנִים  חָלְפוּ עַד שֶׁהִשְׁלַמְתִּי עִם מָה שֶׁנִּגְזַר עָלַי: לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב.נָפַל עָלַי פַּחַד שֶׁאֶלָּכֵד בַּתָּוֶךְ הַצַּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ. שֶׁאֶבָּלַע בְּתוֹכֵךְ.שֶׁאֶשְׁקַע אֶל תּוֹךְ חַיַּיִךְ, חִיּוּכֵךְ, בְּשָׂרֵךְ, אוֹרֵךְ, אַהֲבָתֵךְ, וְאֵעָלֵם שָׁם. אֵעָלֵם בָּךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁהַהִלָּכְדוּת הַזֹּאת, הַהִבָּלְעוּת הַזֹּאת, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת עַצְמָהּ הִיא אֹשֶׁר. אוֹ בְּעֶצֶם מַשֶּׁהוּ מֵעֵבֶר לָאֹשֶׁר. כִּי הָאֹשֶׁר מוּצָף כֻּלּוֹ בִּנְהָרָה אֱלֹהִית, מֵרֹאשׁ וְעַד זָנָב,וּמָה שֶׁבֵּינֵינוּ מָלֵא אֲפֵלָה. וְצַעַר. וְחַיִּים. וּבָשָׂר. מָלֵא בַּבָּשָׂר שֶׁלִּי וּבַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ. בִּשְׁנֵי גּוּפִים שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת שְׁנֵי יְרֵחִים  שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַהֲבָתֵנוּ פִּלְאִית יוֹתֵר מִכָּל הָאֲהָבוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן נֶחְמַצְתִּי מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. וְהִתְמַרְמַרְתִּי מִלְּגֵו וּמִלְּבַר. וּבָעַטְתִּי בָּנוּ. בְּעִקָּר בְּתוֹכִי-הַנִּפְרָד-כִּבְיָכוֹל אֲבָל גַּם בְּתוֹכֵךְ, כִּי תּוֹכֵנוּ הָיָה מְשֻׁתָּף. שָׁנִים זֶה נִמְשַׁךְ. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאַתְּ לֹא אֲנִי וַאֲנִי לֹא אַתְּ, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְוְאַתְּ אוֹתִי. וְזֶה קָרָה: הָאַהֲבָה לָכְדָה, בָּלְעָה, טָרְפָה אוֹתִי כֻּלִּי. 108 שירים מרכיבים את משהו מעבר לאושר: ספר יוצא דופן על התהוותה של אהבה, המגולל את קורותיהם של אישה ואיש היוצאים למסע ממושך, רצוף מבחנים והרפתקאות, כמיהה והתמסרות, קושי ואפלה, אל האושר ומעבר לו. אפשר לראות בספר מחזור שירי אהבה. ואפשר לראות בו ממואר או שיר עלילה, שנפתח בינואר 1984, כאשר רינת ואלי – צמד גיבוריו – נפגשים ומתאהבים, ומוביל דרך חתונה ומשבר, אֵבֶל ופרידה והתבגרות בשניים, אל אחד מרגעי השיא של חייהם המשותפים: הולדת בתם הבכורה ביולי 1991.ולצד כל אלה אפשר לראות בספר שיר אהבה לתל אביב – העיר שבה אהבתם מצאה לעצמה בית.     -- אלי הירש הוא משורר, עורך ומבקר ספרות. כותב הטור "אלי הירש קורא שירה", המופיע ב"ידיעות אחרונות" מאז 2007. משהו מעבר לאושר הוא ספר שיריו השישי. קדמו לו רעש (עכשיו, 1986), טיול בשלושה (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 1997), מוזיקה חדשה (חרגול/עם עובד, 2008), גני תל אביב התלויים (הקיבוץ המאוחד, 2013), שברים ורעש (קשב לשירה, 2016).  ...