שער ראשון
אני זוכר


פריז 1984


אֲנִי זוֹכֵר (כִּכְלוֹת הַכֹּל הַכֹּל נִקְוֶה


אֶל יַם הַזִּכָּרוֹן אוֹ נֶעֱלָם בִּתְהוֹם


הַנְּשִׁיָּה, אִם כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם


מִתְגַּלִּים, רִגְעֵי הָאשֶׁר וְהַצַּעַר,


קְרוּעִים, מְשֹׁעָרִים, בַּמֶּרְחָבִים


שֶׁמִּשְׁתַּבְּשִׁים בֵּין זֶה לְזוֹ)


כֵּיצַד הוֹבַלְתְּ אוֹתִי חֲצִי קוֹרֵס


מִבֵּית קָפֶה לְבֵית קָפֶה כְּדֵי


לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב שֶׁגָּאָה


בְּעוֹרְקַי. אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ


כְּמוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁאֵין יָפֶה מִמֶּנּוּ, רֶגַע


שֶׁכֻּלּוֹ אשֶׁר — כֵּן, כָּכָה זֶה הָיָה,


כַּאֲשֶׁר הַלַּהַט וְהַבֶּהָלָה שֶׁלִּי


נֶאֶסְפוּ אֶל מַבָּטֵךְ שֶׁלֹּא הָיָה


בּוֹ שׁוּם דָּבָר סְחַרְחַר מִיַּיִן אוֹ


פִּכֵּחַ מִקָּפֶה — מִשְּׁתֵי עֵינַיִךְ


הִזְדַּהֲרָה אֵלַי אַהֲבָתֵךְ


כֻּלָּהּ, מֻזְהֶבֶת וּשְׂמֵחָה.


בספרייה


וְעוֹד אֲנִי זוֹכֵר (כְּשֶׁמַּעְיַן הַזִּכָּרוֹן נִבְקָע


הַזִּכְרוֹנוֹת נוֹבְעִים פִּתְאוֹם מִשּׁוּם־מָקוֹם


כְּמוֹ בִּבְרִיאָה סְפּוֹנְטָנִית — הֵיכָן שֶׁעַד


לִפְנֵי חֲצִי שְׁנִיָּה הָיָה לֹא־כְלוּם, חָלָל,


מֵגִיחַ הֶעָבָר, סְחַרְחַר כִּמְעַרְבֹּלֶת רוֹקוֹקוֹ


שֶׁל טְיֶפּוֹלוֹ אוֹ פְרָגוֹנָאר) זוֹכֵר כֵּיצַד


נִבְהַלְתִּי, לֹא בָּרוּר מִמָּה, וְתַרְתִּי אַחֲרַיִךְ


בְּכָל פִּנָּה בַּמֶּרְחָבִים בֵּין מַדְּעֵי הָרוּחַ


לָאָמָּנוּיוֹת עַד שֶׁנִּגְלֵית אֵלַי — בְּכָל


יָפְיֵךְ — בַּסִּפְרִיָּה, וְשָׁם אָמַרְתִּי: נָתִי,


אַנְ'לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה, אֲנִי


כָּל כָּךְ פּוֹחֵד, וְאַתְּ שָׁאַלְתְּ: מִמָּה? וְלֹא


עָנִיתִי, רַק סִמַּנְתִּי תַּ'חָלָל שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ (אוֹ


הִפְרִיד) בֵּינֵינוּ וְאַתְּ פָּסַקְתְּ מִיָּד: אֲבָל עֲדַיִן


אֵין בֵּינֵינוּ כְּלוּם, בְּסַךְ הַכֹּל יָצָאנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה


לִפְנֵי שָׁבוּעַ, קְצָת פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת, תֵּרָגַע, וּבוֹ בָּרֶגַע נָפְלָה


עָלַי שַׁלְוָה וְהִתְאַהַבְתִּי בָּךְ. וְאַתְּ בָּחַנְתְּ


אֶת מָה שֶׁנֶּעֱטַף בִּשְׁתֵּי עֵינַי. וְלֹא בָּרַחְתְּ.


בחשכה


וְלֹא בָּרַחְתְּ (אִם כִּי אוּלַי נִבְהַלְתְּ קְצָת) גַּם כַּעֲבֹר


שְׁבוּעַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה, זוֹכֶרֶת? כְּשֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר


בְּחֶשְׁכַת מְכוֹנִיתֵךְ אוֹ מְכוֹנִיתִי בְּתֹם אֵיזֶה בִּלּוּי


(לִי הָיְתָה אוֹטוֹבְּיָאנְקִי שֶׁנָּתְנָה לִי אִמִּי וְאִלּוּ אַתְּ


שָׁאַלְתְּ מִדֵּי פַּעַם פוֹרְד קוֹרְטִינָה עֲנָקִית מֵאָבִיךְ,


וְכָךְ הָיָה תָּמִיד: אֲנִי הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹת הָאֵם — אִמֵּךְ,


אִמִּי; אַתְּ בְּעִקְבוֹת הָאָב — אָבִי, אָבִיךְ), וְדַוְקָא אָז,


סְפוּנִים בַּחֲשֵׁכָה, הָיָה לִי דָּחוּף לְדַבֵּר עַל הַחֲשֵׁכָה


שֶׁאוֹרֶבֶת בְּתוֹכִי. קָרָאתִי לָהּ ״הַשֵּׁד": הַצֵּל שֶׁלִּי. וְלָמָּה


דַּוְקָא זֶה מָה שֶׁהָיָה נָחוּץ לִי אָז לֹא בָּרוּר לִי עַד הַיּוֹם.


הַאִם רָצִיתִי לִבְחֹן אֶת אַהֲבָתֵךְ? וְאוּלַי חָתַרְתִּי לְקִרְבָה?


(לְרֹב מַעֲשַׂי בְּאוֹתָם יָמִים לֹא הָיָה מֵנִיעַ שֶׁיָּכֹלְתִּי לְזַהוֹת


אוֹ לְהָבִין). וְגַם: מָה בְּדִיּוּק נִסִּיתִי לְסַפֵּר לָךְ אָז לֹא לְגַמְרֵי


בָּרוּר לִי — הַאִם עַל הַדִּכָּאוֹן שֶׁנָּחַת עָלַי כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל וְלֹא


הִרְפָּה? אוֹ עַל אִי־הַבְּהִירוּת הַמִּינִית, הַמִּגְדָּרִית, שֶׁהִתְעַבְּרָה


בִּי מִנְּעוּרַי? וְאוּלַי חַשְׁתִּי כְּבָר אָז אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִכְּאֵבֵינוּ


לֶעָתִיד לָבוֹא — כְּאֵבֵי חַיִּים שְׁלֵמִים? אֵין לִי מֻשָּׂג. אֲבָל


אָז, לָרִאשׁוֹנָה, רָאִיתִי בְּעֵינַיִךְ תִּמָּהוֹן, בְּדִידוּת וַחֲשֵׁכָה.