היה יום חם. אפילו חם מאוד. אני וח' שירכנו דרכנו הביתה, עם ילקוטי בית הספר על הגב. היה חם, כבר אמרתי? וצהרים, ולא ממש היה לנו כוח. אז הלכנו לאט, ודיברנו מעט. רוב הזמן חלמנו (לפחות אני) על כוס קרה של מיץ פטל. ואז ח' נעצרה פתאום, ואמרה "אוי שכחתי". היא נעמדה ליד עץ בשולי המדרכה, הורידה את הילקוט, פתחה את תיק האוכל, הוציאה את הכריך האכול למחצה, והתחילה לפורר אותו לתוך הערוגה. "שיהיה לציפורים לאכול". כ