“היה יום חם. אפילו חם מאוד. אני וח' שירכנו דרכנו הביתה, עם ילקוטי בית הספר על הגב. היה חם, כבר אמרתי? וצהרים, ולא ממש היה לנו כוח. אז הלכנו לאט, ודיברנו מעט. רוב הזמן חלמנו (לפחות אני) על כוס קרה של מיץ פטל. ואז ח' נעצרה פתאום, ואמרה "אוי שכחתי". היא נעמדה ליד עץ בשולי המדרכה, הורידה את הילקוט, פתחה את תיק האוכל, הוציאה את הכריך האכול למחצה, והתחילה לפורר אותו לתוך הערוגה. "שיהיה לציפורים לאכול". כ”

“לאחרונה תורגמו שני ספרים העוסקים בצרעת: "האי של סופיה" מאת ויקטוריה היסלופ ו"דולת הפנינים" מאת ג'ף טלריגו. שני הסיפורים מתרחשים בערך באותו זמן – שנות הארבעים של המאה העשרים בשתי חברות המרוחקות פיזית ותרבותית ככל ששני עמים יכולים להיות מרוחקים. ועדיין המשותף בין שני הסיפורים רב כל כך, עד שהוא עצמו הופך סיפור. בשני המקרים מדובר באשה צעירה שגילתה שהיא חולה במחלה: האחת מורה צעירה אם לשתי בנות קטנות”

“ההתחלה היתה עוד איכשהוא מבטיחה, היתה עוד איזשהיא עלילה שהחזיקה את הכמה עמודים הראשונים, אך מרגע שמגיעה הגיבורה לאי המצורעים הופך הספר לעיסה אחת של שיממון וגועל. ניסיתי בכל מאודי להחזיק מעמד, אך הספר כל-כך שיעמם אותי, לו לפחות לא היה מגעיל אותי - ניחא. פשוט נטשתי את הספר אחרי שקראתי כבר יותר ממחציתו והצטערתי על כל רגע שבזבזתי עליו. ממליצה לכם לא לבזבזם את זמנכם.”

“יפנית שמקצועה דליית פנינים ממעמקי הים, מוגלת לאי מצורעים עקב הדבקותה במחלה. הספר לוקח אותנו למקומות אחרים שאינם מוכרים לנו. מעניין.”

“היה יום חם. אפילו חם מאוד. אני וח' שירכנו דרכנו הביתה, עם ילקוטי בית הספר על הגב. היה חם, כבר אמרתי? וצהרים, ולא ממש היה לנו כוח. אז הלכנו לאט, ודיברנו מעט. רוב הזמן חלמנו (לפחות אני) על כוס קרה של מיץ פטל. ואז ח' נעצרה פתאום, ואמרה "אוי שכחתי". היא נעמדה ליד עץ בשולי המדרכה, הורידה את הילקוט, פתחה את תיק האוכל, הוציאה את הכריך האכול למחצה, והתחילה לפורר אותו לתוך הערוגה. "שיהיה לציפורים לאכול". כ”

“לאחרונה תורגמו שני ספרים העוסקים בצרעת: "האי של סופיה" מאת ויקטוריה היסלופ ו"דולת הפנינים" מאת ג'ף טלריגו. שני הסיפורים מתרחשים בערך באותו זמן – שנות הארבעים של המאה העשרים בשתי חברות המרוחקות פיזית ותרבותית ככל ששני עמים יכולים להיות מרוחקים. ועדיין המשותף בין שני הסיפורים רב כל כך, עד שהוא עצמו הופך סיפור. בשני המקרים מדובר באשה צעירה שגילתה שהיא חולה במחלה: האחת מורה צעירה אם לשתי בנות קטנות”

“ההתחלה היתה עוד איכשהוא מבטיחה, היתה עוד איזשהיא עלילה שהחזיקה את הכמה עמודים הראשונים, אך מרגע שמגיעה הגיבורה לאי המצורעים הופך הספר לעיסה אחת של שיממון וגועל. ניסיתי בכל מאודי להחזיק מעמד, אך הספר כל-כך שיעמם אותי, לו לפחות לא היה מגעיל אותי - ניחא. פשוט נטשתי את הספר אחרי שקראתי כבר יותר ממחציתו והצטערתי על כל רגע שבזבזתי עליו. ממליצה לכם לא לבזבזם את זמנכם.”

“יפנית שמקצועה דליית פנינים ממעמקי הים, מוגלת לאי מצורעים עקב הדבקותה במחלה. הספר לוקח אותנו למקומות אחרים שאינם מוכרים לנו. מעניין.”