אמרו לי של<mark>סיגלית דיל</mark> יש כישרון ספרותי. אמרו שהעולם יהרס באלפיים ושמונה, תשע, עשר, וקפצו לאלפיים ושתיים עשרה. אמרו שיהיו מכוניות מעופפות לפני עשר שנים. אפילו אמרו שאחרי שנות האלפיים, בני אנוש יחיו לנצח.
נחשו מה, אז לא, <mark>סיגלית דיל</mark> לא סופרת טובה. היא אפילו לא בסדר פלוס, או בסדר מינוס. היא אפילו לא מספקת. היא גרועה. ג' ר' ו' ע' ה'. גרועה.
אני יודעת שלכל אחד יש את הטעם שלו, ושאם יש אנשים שאהבו את ״ד

היינו בסיפריה, אני ושתי חברותיי, אחת בעל טעם דומה לשלי, נכנה אותה ניני ואחת בעל טעם הפוך לגמרי ואני מתכוונת אהבה את "לנצח" "יומני הערפד" ו-"קיץ אחד ביחד". (השילוש האפל טהטהטהטהטהההה....) אז שלפתי את הספר הזה מהמדף והצגתי אותי לפני ניני, שונאת מושבעת של <mark>סיגלית דיל</mark>. היא גילגלה את עיניה " תפסיקי לקרא ספרי דרמה גרועים! אולי תקראי "נשים קטנות"? "כבר קראתי את זה!" "למה את צועקת עליי?" "כי את אף פעם ל

הפנימייה שלא היתה.
לא.
פשוט לא.
אני לא יודעת.
האם לכתוב ביקורת
לא לכתוב
לכתוב.
אני כותבת-
אני לא אוהבת את הכתיבה של <mark>סיגלית דיל</mark>
הספרים פשוט חוזרים על עצמם ברעיון אחר.
לא
אז לא
אבל את הפנימייה שלא היתה הייתי חייבת לנסות.
אולי בגלל הכריכה, ההמלצות אולי ואולי.
אז ניסיתי
לא אהבתי
קורה.
אני פשוט לא ממליצה על זה, יש בספר משהו מוזר והעלילה לא מתקדמת לשום מקום- אם בית, אב בית, קקה בית.
ד

כשהייתי ביסודי, הגיעה אלינו הסופרת <mark>סיגלית דיל</mark> והקריאה לנו חלקים נבחרים מהספר. אני זוכרת שכל הילדים בספריה הקטנטנה, התמלאו בצורך עז לקרוא. כולנו רכשנו את ספריה, וגם מי שלא- לא ישכח לעולם את ההנאה שהייתה בפגישה איתה. נהדר.

ספר מדהים,מרגש ומותח.
הספר "המכשף האפגני" מספר על נער עני ביותר שאימו חולה במחלה קשה בשם דוגרמה.
בפתח בית מסתורי-גרה דמות אפלה עוטה ברדס סביב פניה וגופה.
בבית הספר-שני נערים מתנכלים לדוגרמה מסיבה לא ברורה.
בהמשך-יגלה מה באמת היא הדמות עוטה הברדס הגרה בצריף הרעוע שבתוך הכפר...
שווה קריאה. <mark>סיגלית דיל</mark> היא סופרת מדהימה!

מצטער על הביקורת הנוקבת, אבל אני פשוט חייב...
ספר כל כך גרוע לדעתי! פשוט חיכיתי שהוא יגמר...
ממש מבאס אותי שזאת החוויה שלי כי בתור נער כל כך אהבתי את <mark>סיגלית דיל</mark>, לא יודע מה התפספס לי בספר הזה - אולי אני כבר גדול מדי? (למרות שאני עדיין קורא ונהנה מספרי נוער).
בכל מקרה - לגבי הכתיבה - פשוט לא לטעמי. השפה קצת מוזרה, מי שקרא בטוח מבין אותי. ולא, זה לא שהשפה גבוהה מדי - היא פשוט לא מודרנית! הרגשתי

פגשתי כבר את <mark>סיגלית דיל</mark> ודי "חקרתי" אותה..
כמובן שאני מעריצה של ספריה,כי אני כמעט ולא קוראת ספרי פנטזיה שהוצאו ע"י סופרים ישראלים מחשש לחוסר התלהבות,וזה שאני מגיע לכתיבת הביקורת הזאת זה כבר הישג גדול של ממש. פרט מעניין על הכריכה-זאת ילדה אמיתית. כשפגשתי את סיגלית היא סיפרה שהיא מצאה ילדה נחמדה,יפה,אבל מה? קצת מפחידה. אז היא עשתה עריכה בפוטושופ עם הגרפיקאי שלה,והנה הכריכה הגיעה. סיגלית הוסיפה שבצע

אל תפחדו מבובות!
הספר ריתק אותי כמעט בכל רגע.
הגעתי לספר בעקבות המלצות על <mark>סיגלית דיל</mark> ומאז היא אחת הסופרות האהובות עלי.
ממליצה לכולם!

את ספריה של <mark>סיגלית דיל</mark> אני מכירה כבר כמה שנים. הבעיה הטמונה בספר זה הוא ההיכרות עם הסופרת.
מכיון ש<mark>סיגלית דיל</mark> הציבה לעצמה רף גבוה בספריה הקודמים כמו "תלתלים מכושפים" ו"טירת כחולי העין" ציפיתי שגם הפעם אני צפויה למסע תהפוכות.
אך התבדיתי.
הספר צפוי, והתעלומה הענקית גלויה לכל קורא עם מעט אינטליגנציה בקדקודו.
אמנם <mark>סיגלית דיל</mark> מנסה לשחזר את הסגנון הכה אופייני לה, ומצליחה, אך מעבר לשחזור בגרסה פח