בספרם "סיירת שקד" (הוצאת ידיעות אחרונות, 1994) ביקשו ד"ר <mark>אורי מילשטיין</mark> ודב דורון להביא את סיפורה השלם של סיירת שקד, שפעלה בין השנים 1955־1977 ולאחר מכן באופן לא רציף עוד כארבע־חמש שנים עד שנקלטה כגדוד בחטיבת גבעתי המחודשת.

שקד היתה יחידת מובחרת שאנשיה שלטו ברזי הסיור, הניווט ולחימת חיל־הרגלים. כמו רבות מן היחידות המובחרות בצה"ל המתקראות "סיירת", סיור לא היה עיקר עיסוקה, אלא משימות הביטחון השוטף

בדרך כלל אינני סוקר כאן ספרים מהסוג הזה פשוט כי אינני רגיל לקרוא אותם. זהו ספר מאוד ישן ונדמה לי שגם נדיר היום. הוא הגיע אלי משום שמחברו חתם עליו כשהקדיש אותו לידוען ז"ל שלא אזכיר כאן את שמו... למרות שאינו נראה כך זהו בעצם ספר זיכרון; הוא מוקדש כולו להנצחת דמותו של אחד מלוחמי הלח"י המפוארים והאמיצים שפעלו בזמן המנדט הבריטי.
זהו יעקב גרנק ז"ל ששמו המחתרתי היה "דב". תוך כדי סקירת פעולותיו כשעלה לאר

המחבר, ד"ר <mark>אורי מילשטיין</mark>, פילוסוף ומומחה בעל שם להיסטוריה צבאית, טוען שכאשר פיקד רבין על חטיבת הראל בתש"ח, הוא ברח משדה הקרב, הפקיר פצועים, לא שלט בכוחות שתחת פיקודו, לא ביצע משימות, ומאז בריחתו סבל מתסמונת פוסט-טראומטית.
המיתוס והשקרים העצימו את הפלמ"ח וקשר שתיקה של הסובבים סייע להם לקדם עצמם, להגיע, להשפיע, להוביל ולעצב את מבנה מערכות הביטחון בישראל. להיות המובילים והמשפיעים ולגרום בכך לכל המפל

ד"ר <mark>אורי מילשטיין</mark> בספר/תחקיר/מסמך מעניין המנתח ומפרט את לחימת צה"ל במלחמת יום כיפור ובפרט את כישלון מערך ההכרעה של צה"ל ב- 8/10/73 , מהלך שתוכנן להפוך את התמונה הקשה בדרום לאחר חציית כוחות מצריים את התעלה ביומיים הראשונים למלחמה.
מילשטיין טוען כי התבוסה של אוגדת ברן באותו יום גרמה לנטישת אופציית ההכרעה הצבאית ע"י מדינת ישראל, ובכך שינתה ההנהגה כיוון מאופציית הכרעה שאומצה לאחר מלחמת ששת הימים וחזר

ספר מצוין הסוקר את מכלול המבצעים המיוחדים של צה"ל ממלחמת העצמאות ועד למלחמת לבנון.
הספר הוא הכרך הרביעי בסדרת ההיסטוריה של הצנחנים, מכיוון שהפעולות המיוחדות היו תחת פיקודו של קצין צנחנים וחי"ר ראשי.
ד"ר <mark>אורי מילשטיין</mark> סוקר בספר את היחידות השונות שקשורות למבצעים אלו - סיירות שונות, קומנדו ימי, יחידות מסוקים, יחידה מיוחדת בפיקודו של אברהם ארנן, יחידת ה- 101 ועוד. הספר מתאר ומפרט מבצעים רבים, ובפרקי

שלום חברים.
לא יצא לי לקרוא את הכרכים הראשונים של תולדות הצנחנים.
הכרך הרביעי עוסק בעיקר בתקופה של בין המלחמות. הוא מתחיל פחות או יותר מתחילת
תקופת פעולות התגמול, וליתר דיוק בהקמת יחידת ה-101, ומסתיים בתקופת המרדפים של אחרי מלחמת ששת הימים עד למלחמת יום הכיפורים.
מה אין בספר?
ובכן הספר עוסק בעיקר ביחידות המיוחדות ובעיקר, <mark>מילשטיין</mark> שם את הדגש על הסיירות של הפיקודים השונים, סיירת מטכל , והקומנד

בספר המחבר מספר תוך ציטוט מקורות של ספרים אחרים, כתבות, ראיונות על התנהלות קרב ניצנים ועל הפוליטיקה בחלוקת בכוחות והמשאבים במלחמה.
מסופר על פינוי הילדים מהקיבוץ ועל הישיבה בשבי של הלוחמים וכן על כל הגזרה בתש"ח.

מסופר על התנהלות של גבעה 69 וכן של נגבה.
מסופר על קיבוץ יד מרדכי ומלחמתו מול הצבא המצרי.

ספר חובה למי שרוצה להבין את ההתמודדות של הישוב העברי מול ערבי האיזור ומול צבאות מצריים וירד

סיירת שקד, אולי הרעיון המבצעי הטוב ביותר שנוסה בחזית הדרומית של ישראל.
1955, שנה לפני מערכת סיני, המלחמה הקצרה ביותר בתולדות ישראל.
הרעיון בעצמו הוא גאוני, וחבל שלא יישמו אותו לאורך זמן בכל הגבולות.
הרעיון היה שבמקום שצה״ל יכנס לכפרים שמהם יצאו המפגעים, צהל ימנע
מהם את הכניסה לישראל ויעצור אותם על הגבול. לשם כך היה צורך באמצעים
טכנולוגיים, ובאמצעים אנושיים. את הרעיון הוציא לפועל מפקד היחידה ס

ספר מחפיר מבחינה עיונית. כל כולו מבוסס על הנחת המבוקש, וכגודל יומרתו עליבות טיעוניו. הספר טוען כי ז'בוטינסקי הקדים את זמנו, "חזה את השואה", הבין את מה שאף אחד בתנועה הציונית חוץ ממנו (וממרקו ברוך, אישיות הזויה שעיקר הישגיה זה סכסוך מתמיד עם כל ציבור במסגרתו בא במגע - מבולגריה ועד מרוקו, מאלג'יריה ועד איטליה, מהתנועה הציונית ועד לארגונים קיקיוניים למיניהם), לאמור: העולם רע, כולם רוצים להרוג את כולם