“אני זוכר איך שלפני איזה עשרים, אולי שלושים שנה, כמה קבוצות לחץ בקמפוס של אוניברסיטת ברקלי (קליפורניה, ארה"ב), במסגרת מאמציהן הבלתי נלאים להשמיץ ולהשחיר ולקעקע את מדינת ישראל, הזמינו את בני מוריס לשאת דברים על בעיית הפליטים הפלסטינים. כל עוד הוא דיבר על היווצרות הבעייה, הוא סיפק להם את הסחורה. אבל בנקודה מסויימת הוא אמר שאילולא גורשו הערבים, הרי שארץ ישראל הייתה נתונה, עד לימינו אנו, במצב של מלחמ”

“יותר משהספר הפתיע אותי, הוא אכזב אותי. הפתיע כי הכותרת רמזה שבני מוריס, ממבשרי ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים (ואולי הגדול והחשוב שבהם שחי בארץ), בני מוריס זה הכיר בטעותו והחליט לכתוב ספר שכולו חרטה ובקשת סליחה. אז זהו - זה ממש לא. הוא לא שינה את דעותיו, הוא לא חוזר בו במילה אחת מכל מה שכתב. האכזבה הגדולה היא שבני מוריס התדרדר כל כך שהוא פשוט הוציא ספר שבו הכניס מאמרים שקיימים כבר בספרים אחרים שלו.”

“בני מוריס הוא היסטוריון אובייקטיבי שמתאר את מלחמת העצמאות שבה איבדנו אלפים מיפי הבלורית והתואר האמיתיים, הוא לא חוסך ביקורת על צה"ל ועל הערבים, מתאר את הלחימה והגבורה של בנינו ומונה את השלבים במלחמה הקשה. האם בשביל זה הקמנו את המדינה ונלחמנו ואבדנו חיילים גיבורים? אין ספק רב יותר בליבי. היום 1/5/2025 יום העצמאות תשפ"ה. אין חגיגות, אווירה מאוסה ומייאשת המדינה בוערת ורק משפחה אחת חוגגת, על חשבו”

“אני אוהב את ספריו ומחקריו של בני מוריס בעיקר משום שהם מעצבנים אותי ומחייבים אותי להתמודד עם דברים שרובנו מדחיקים, עם שאלות שרובנו לא רוצים לשאול את עצמנו, עם עובדות שאנחנו מעדיפים לא לדעת. הספר הזה יצא לאור לפני כשנה ולווה במסע פרסום שהמסר העיקרי שלו היה ש"בני מוריס השתנה ועבר לצד השני". אז נכון שמוריס הפסיק לצטט מקורות פלסטינאיים בעיקר, ונכון שהוא כותב בבירור שהפלסטינאים מנסים להונות אותנו, אבל”

“אני זוכר איך שלפני איזה עשרים, אולי שלושים שנה, כמה קבוצות לחץ בקמפוס של אוניברסיטת ברקלי (קליפורניה, ארה"ב), במסגרת מאמציהן הבלתי נלאים להשמיץ ולהשחיר ולקעקע את מדינת ישראל, הזמינו את בני מוריס לשאת דברים על בעיית הפליטים הפלסטינים. כל עוד הוא דיבר על היווצרות הבעייה, הוא סיפק להם את הסחורה. אבל בנקודה מסויימת הוא אמר שאילולא גורשו הערבים, הרי שארץ ישראל הייתה נתונה, עד לימינו אנו, במצב של מלחמ”

“יותר משהספר הפתיע אותי, הוא אכזב אותי. הפתיע כי הכותרת רמזה שבני מוריס, ממבשרי ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים (ואולי הגדול והחשוב שבהם שחי בארץ), בני מוריס זה הכיר בטעותו והחליט לכתוב ספר שכולו חרטה ובקשת סליחה. אז זהו - זה ממש לא. הוא לא שינה את דעותיו, הוא לא חוזר בו במילה אחת מכל מה שכתב. האכזבה הגדולה היא שבני מוריס התדרדר כל כך שהוא פשוט הוציא ספר שבו הכניס מאמרים שקיימים כבר בספרים אחרים שלו.”

“בני מוריס הוא היסטוריון אובייקטיבי שמתאר את מלחמת העצמאות שבה איבדנו אלפים מיפי הבלורית והתואר האמיתיים, הוא לא חוסך ביקורת על צה"ל ועל הערבים, מתאר את הלחימה והגבורה של בנינו ומונה את השלבים במלחמה הקשה. האם בשביל זה הקמנו את המדינה ונלחמנו ואבדנו חיילים גיבורים? אין ספק רב יותר בליבי. היום 1/5/2025 יום העצמאות תשפ"ה. אין חגיגות, אווירה מאוסה ומייאשת המדינה בוערת ורק משפחה אחת חוגגת, על חשבו”

“אני אוהב את ספריו ומחקריו של בני מוריס בעיקר משום שהם מעצבנים אותי ומחייבים אותי להתמודד עם דברים שרובנו מדחיקים, עם שאלות שרובנו לא רוצים לשאול את עצמנו, עם עובדות שאנחנו מעדיפים לא לדעת. הספר הזה יצא לאור לפני כשנה ולווה במסע פרסום שהמסר העיקרי שלו היה ש"בני מוריס השתנה ועבר לצד השני". אז נכון שמוריס הפסיק לצטט מקורות פלסטינאיים בעיקר, ונכון שהוא כותב בבירור שהפלסטינאים מנסים להונות אותנו, אבל”