יש משהו מרתק ומסתורי בבני מוריס, מי שנחשב כ"היסטוריון חדש" ופוסט ציוני תקופה לא מבוטלתו ,ולאחר מכן חזר מחלק גדול מתפיסותיו הקודמות.
מוריס מציג בפשטות בספרו הנ"ל את הסכסוך הישראלי פלסטיני בצורה שנתפסת בעיניי כדיי אובייקטיבית, אני מלא הערכה לאנשים ששינו את תפיסתם הפוליטית מן מתרס אחד לאחר, אף שמוריס עדיין מגדיר את עצמו עדיין כאיש שמאל, אין ספק שצורת ההסתכלות שלו על הסכסוך השתנתה לגמרי.

בספר יש ת

אני אוהב את ספריו ומחקריו של בני מוריס בעיקר משום שהם מעצבנים אותי ומחייבים אותי להתמודד עם דברים שרובנו מדחיקים, עם שאלות שרובנו לא רוצים לשאול את עצמנו, עם עובדות שאנחנו מעדיפים לא לדעת.
הספר הזה יצא לאור לפני כשנה ולווה במסע פרסום שהמסר העיקרי שלו היה ש"בני מוריס השתנה ועבר לצד השני". אז נכון שמוריס הפסיק לצטט מקורות פלסטינאיים בעיקר, ונכון שהוא כותב בבירור שהפלסטינאים מנסים להונות אותנו, אבל