קרבה גדולה לאמא שלי היא תחושה שלעיתים רחוקות הרגשתי.
בנות רבות מגדירות את אמותיהן כחברותיהן הקרובות ביותר. אני תמיד אמרתי שאילולא היתה אמי, סביר כי לא הייתי בוחרת בה כחברה. הרבה מתארות את אימן כאשת סודן. אני בעיקר הייתי עסוקה בלשמור סודות מפניה.
כשחיפשתי חיבוק, אוזן קשבת או נחמה, לא פניתי לאמא. היתה חסרה לי הוודאות הזו, שאני יכולה לספר לה הכל והיא, בתמורה, תקשיב ותכיל, תייעץ מבלי לשפוט.

'הס

לפי התקציר בכריכת הספר מדובר בסיפור בידיוני, אך הסיפור מספר על הילד <mark>אלבר</mark> בן ה-10 שנולד בקורפו ועבר לגור במרסיי, אלו הם הנתונים הביוגרפים של המחבר, כך שהספר לפחות חלקית הוא אוטוביוגרפיה.

הסיפור סובב סביב ארוע אנטישמי אותו עבר <mark>אלבר</mark> הצעיר בן ה-10. הוא הסתובב להנאתו בשוק ולתומו רצה לקנות מאחד הרוכלים מוצר, אותו רוכל הטיח בו קללות אנטישמיים בפני כל באי המקום. הארוע מהווה טראומה לכל החיים ליד הצעיר

יש לי בבית המון ספרים מכל הסוגים. לי מעולם לא שינה, האם הספר הוא ישן שכבר עבר מספר ידיים או שהוא חדש לגמרי. אשתי שגם היא חובבת ספרים לפחות כמוני, היא זו הדואגת לכך שתמיד יהיו בבית ספרים חדשים, שמעולם לא קראו בהם. וכך כשאני מחפש משהו לקרוא אני תמיד לוקח ספר כלשהו באקראי לגמרי ולעתים קרובות זהו בדיוק הספר שבסופו של דבר אני אכן קורא.
כך קרה לי גם עם הספר הנ"ל; מדובר בסיפרו של הסופר היהודי צרפתי <mark>אלבר</mark>

ספר מהולל, שהציב את מחברו כמועמד לפרס נובל לספרות, שלאורך רובו חשבתי שהוא מוערך יתר על המידה. <mark>אלבר כהן</mark> מתאר את הרומן הסוער והקשה בין יהודי ממוצא יווני, אזרח צרפת בעל תפקיד בכיר ביותר בחבר הלאומים בז'נווה של שנות השלושים, לבין אשתו הפרוטסטנטית הצעירה של אחד מעובדיו.

שאלתי את עצמי בזמן הקריאה, לאורך עמודים על גבי עמודים של הומור סרקסטי (מאומץ מדי) וקריקטורות חברתיות ארסיות של עשירים, של דיפלומטי

ספרון קטן זה מוקדש כולו, על כל עמודיו, לאמו של המחבר, אשה שאינה יפה במיוחד, אינה חכמה במיוחד, לא חברותית ביותר ולא בעלת שום תכונה פרט להיותה מקודשת כל כולה למשפחתה בכלל ולבנה בפרט.

אמא יש רק אחת ו<mark>אלבר</mark> מבכה את מות אמו, אם שאמנם העריך בחייה, אבל רק במותה הבין עד כמה לא העריך מספיק. הספר מספק לו עוד חומר למחשבה על אמו, זו שמיהרה לספק כל גחמה שלו, שבאה לבקרו כל שנה במשך חודש בלימודיו בז'נבה והיא בכ

אם נמאס לכם מסופרים ישראלים קודרים, נעדרי חן והומור, מומלץ להתחיל לקרא את הספרים של <mark>אלבר כהן</mark>. תתחילו לקרא את "סולל" ותמשיכו דרומה. מדובר בסופר יהודי ספרדי עם דימיון אסוציאטיבי קומי אקסטרימי במיוחד.
כדי להשלים את הביקורת אני מצרף שיר שכתבתי.

אולי אכתוב שיר מצחיק / אלי אביר

אולי אכתוב שיר מצחיק
משעמם פה מאוד
בחדר הזה,
אנשים קודרים שוחרי ספרות
קודרת. הוועד להגנת ספרות קודרת
התכנס פה היום.

ילד הנקרע בין אהבתו הגדולה למדינתו צרפת ובין היותו יהודי נרדף בארצו עם תחושת הזרות והניכור של הנוצרים כלפיו. יחד עם תחושת של עוגמת נפש וכו..
כתוב בצורה קצת מיוחדת, טוב.
יש חזרתיות יתר.
תוהה איך ספריו האחרים של <mark>אלבר כהן</mark> בהשוואה אליו, מוצלחים יותר? פחות?
תוהה גם מה תגובתם/התרשמותם של גוים/ נוצרים לאחר קריאת הספר...?

ספר ענק ומתלתל זה אחד הספרים המעולים שקראתי רומן האהבה בהא הידיעה סיפור אהבה גבר לאישה יש בו הכל קנאה,טירוף,אובססיה וטרגדייה ידוע מראש ברגישות ובחן כותב <mark>אלבר כהן</mark> רומן מטריף שקשה להניחו מהיד ומהראש,ספר לא קל לקריאה משאיר טעם של עוד,מומלץ בחום

<mark>אלבר כהן</mark>, יליד קורפו 1895, בא בחשבון עם שונאיו, שונאי היהודים באשר הם, וכל זאת במקרה שקרהו בהיותו בן 10, ביום הולדתו ממש.

בהיותו בן חמש הגיעה משפחתו למרסי. בהיותו בן 10 יצא אלבר הקטן מבית הספר והנה במורד הרחוב התקהלות קטנה. אלבר נשבע לעצמו ליהנות מכל עניין היכול לשמחו ואולי בהתקהלות קטנה זו יש מן המשמח. ואכן, רוכל עומד שם, בלונדי עם זקן קטנטן נאה, ובעודו מדבר צרפתית משובחת הוא משבח את מרכולתו –