“קרבה גדולה לאמא שלי היא תחושה שלעיתים רחוקות הרגשתי. בנות רבות מגדירות את אמותיהן כחברותיהן הקרובות ביותר. אני תמיד אמרתי שאילולא היתה אמי, סביר כי לא הייתי בוחרת בה כחברה. הרבה מתארות את אימן כאשת סודן. אני בעיקר הייתי עסוקה בלשמור סודות מפניה. כשחיפשתי חיבוק, אוזן קשבת או נחמה, לא פניתי לאמא. היתה חסרה לי הוודאות הזו, שאני יכולה לספר לה הכל והיא, בתמורה, תקשיב ותכיל, תייעץ מבלי לשפוט. 'הס”

“לפי התקציר בכריכת הספר מדובר בסיפור בידיוני, אך הסיפור מספר על הילד אלבר בן ה-10 שנולד בקורפו ועבר לגור במרסיי, אלו הם הנתונים הביוגרפים של המחבר, כך שהספר לפחות חלקית הוא אוטוביוגרפיה. הסיפור סובב סביב ארוע אנטישמי אותו עבר אלבר הצעיר בן ה-10. הוא הסתובב להנאתו בשוק ולתומו רצה לקנות מאחד הרוכלים מוצר, אותו רוכל הטיח בו קללות אנטישמיים בפני כל באי המקום. הארוע מהווה טראומה לכל החיים ליד הצעיר”

“ספר מהולל, שהציב את מחברו כמועמד לפרס נובל לספרות, שלאורך רובו חשבתי שהוא מוערך יתר על המידה. אלבר כהן מתאר את הרומן הסוער והקשה בין יהודי ממוצא יווני, אזרח צרפת בעל תפקיד בכיר ביותר בחבר הלאומים בז'נווה של שנות השלושים, לבין אשתו הפרוטסטנטית הצעירה של אחד מעובדיו. שאלתי את עצמי בזמן הקריאה, לאורך עמודים על גבי עמודים של הומור סרקסטי (מאומץ מדי) וקריקטורות חברתיות ארסיות של עשירים, של דיפלומטי”

“יש לי בבית המון ספרים מכל הסוגים. לי מעולם לא שינה, האם הספר הוא ישן שכבר עבר מספר ידיים או שהוא חדש לגמרי. אשתי שגם היא חובבת ספרים לפחות כמוני, היא זו הדואגת לכך שתמיד יהיו בבית ספרים חדשים, שמעולם לא קראו בהם. וכך כשאני מחפש משהו לקרוא אני תמיד לוקח ספר כלשהו באקראי לגמרי ולעתים קרובות זהו בדיוק הספר שבסופו של דבר אני אכן קורא. כך קרה לי גם עם הספר הנ"ל; מדובר בסיפרו של הסופר היהודי צרפתי אלבר”

“קרבה גדולה לאמא שלי היא תחושה שלעיתים רחוקות הרגשתי. בנות רבות מגדירות את אמותיהן כחברותיהן הקרובות ביותר. אני תמיד אמרתי שאילולא היתה אמי, סביר כי לא הייתי בוחרת בה כחברה. הרבה מתארות את אימן כאשת סודן. אני בעיקר הייתי עסוקה בלשמור סודות מפניה. כשחיפשתי חיבוק, אוזן קשבת או נחמה, לא פניתי לאמא. היתה חסרה לי הוודאות הזו, שאני יכולה לספר לה הכל והיא, בתמורה, תקשיב ותכיל, תייעץ מבלי לשפוט. 'הס”

“לפי התקציר בכריכת הספר מדובר בסיפור בידיוני, אך הסיפור מספר על הילד אלבר בן ה-10 שנולד בקורפו ועבר לגור במרסיי, אלו הם הנתונים הביוגרפים של המחבר, כך שהספר לפחות חלקית הוא אוטוביוגרפיה. הסיפור סובב סביב ארוע אנטישמי אותו עבר אלבר הצעיר בן ה-10. הוא הסתובב להנאתו בשוק ולתומו רצה לקנות מאחד הרוכלים מוצר, אותו רוכל הטיח בו קללות אנטישמיים בפני כל באי המקום. הארוע מהווה טראומה לכל החיים ליד הצעיר”

“ספר מהולל, שהציב את מחברו כמועמד לפרס נובל לספרות, שלאורך רובו חשבתי שהוא מוערך יתר על המידה. אלבר כהן מתאר את הרומן הסוער והקשה בין יהודי ממוצא יווני, אזרח צרפת בעל תפקיד בכיר ביותר בחבר הלאומים בז'נווה של שנות השלושים, לבין אשתו הפרוטסטנטית הצעירה של אחד מעובדיו. שאלתי את עצמי בזמן הקריאה, לאורך עמודים על גבי עמודים של הומור סרקסטי (מאומץ מדי) וקריקטורות חברתיות ארסיות של עשירים, של דיפלומטי”

“יש לי בבית המון ספרים מכל הסוגים. לי מעולם לא שינה, האם הספר הוא ישן שכבר עבר מספר ידיים או שהוא חדש לגמרי. אשתי שגם היא חובבת ספרים לפחות כמוני, היא זו הדואגת לכך שתמיד יהיו בבית ספרים חדשים, שמעולם לא קראו בהם. וכך כשאני מחפש משהו לקרוא אני תמיד לוקח ספר כלשהו באקראי לגמרי ולעתים קרובות זהו בדיוק הספר שבסופו של דבר אני אכן קורא. כך קרה לי גם עם הספר הנ"ל; מדובר בסיפרו של הסופר היהודי צרפתי אלבר”