“איזו אגדה מודרנית חביבה. סיפור עלייתו, עלייתו ועלייתו של ניקודם דיזמה, רקדן, נגן מנדולינה במסבאות בווארשה, שערב מישכון חליפת הפראק שלו כמוצא אחרון לתשלום החדר בוא הוא גר, כוכב המזל מאיר לו דרכו. עוד הוא הולך ברחוב והנה חולפת חשמלית ונער המחלק מכתבים מפילו תיקו ומכתביו מתפזרים. הוא ממהר לאוספם, אבל אחד עף החוצה. דיזמה ממהר לרוץ אחר החשמלית ולהשיב את המכתב ונכשל. המכתב הוא הזמנה לנשף, הזמנה בלי שם”

“# כשאני הייתי נערה ולו קראו "ניקודם דיזמה עולה בדרגה". קראתי אותו כמה פעמים. הוא הצחיק אותי אז, כי מה שהיה כתוב בו היה כל כך סהרורי ובלתי אפשרי. היום הוא לא מצחיק, כי ברור לי ש"בלתי אפשרי" מתקיים יום יום ופישפש שעלה למעלה – כדברי השיר – חי ובועט לנו בפרצוף. פולני בן שלושים ומשהו, כלומניק מאז ומעולם, משלם כמה זלוטי כדי לישון על מצע שנפרש במטבח. לא תמיד יש לו אוכל, כי לא תמיד יש לו עבודה. עבודות”

“ארחי-פרחי פולני חסר כל נהפך כתוצאה מסדרה של צירופי מקרים וחוסר הבנה לדמות נערצת במדינתו. ציור משעשע וגרוטסקי של האליטה החברתית שמציג במערומיה את האצולה ("הותיקה") ואת האליטה השלטונית. מי שנולד או חלחל בדרך לא דרך לתוך האליטה יזכה בכל ההזדמנויות להצליח ולהתעשר, בבחינת הכל מותר לו וכולם בעדו ולשירותו. ואילו העם הפשוט – לא נחשב בכלל. והיחידי שמזהה מיד את התרמית הוא חולה הנפש. מעלה תובנות גם לימינו אנ”

“אתחיל את ההמלצה הזו דווקא מזווית הפוכה – הציור של מגריט על הכריכה הצליח למשוך את תשומת ליבי שנים לפני שהגעתי לספר. יש משהו מהפנט בראש-בלון בזה, המנותק מכל חיבור גשמי למציאות. בועה מנותקת. נראה כאילו הציור הוזמן במיוחד עבור הכריכה של הספר. כ"כ מתאים שזה מהמם. אני מניח שאין קשר בין הספר למגריט, אבל הבחירה מהממת. על העלילה ניקודם הוא בחור פשוט בן כ- 35 שחי בפולין בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ברזומה”

“איזו אגדה מודרנית חביבה. סיפור עלייתו, עלייתו ועלייתו של ניקודם דיזמה, רקדן, נגן מנדולינה במסבאות בווארשה, שערב מישכון חליפת הפראק שלו כמוצא אחרון לתשלום החדר בוא הוא גר, כוכב המזל מאיר לו דרכו. עוד הוא הולך ברחוב והנה חולפת חשמלית ונער המחלק מכתבים מפילו תיקו ומכתביו מתפזרים. הוא ממהר לאוספם, אבל אחד עף החוצה. דיזמה ממהר לרוץ אחר החשמלית ולהשיב את המכתב ונכשל. המכתב הוא הזמנה לנשף, הזמנה בלי שם”

“# כשאני הייתי נערה ולו קראו "ניקודם דיזמה עולה בדרגה". קראתי אותו כמה פעמים. הוא הצחיק אותי אז, כי מה שהיה כתוב בו היה כל כך סהרורי ובלתי אפשרי. היום הוא לא מצחיק, כי ברור לי ש"בלתי אפשרי" מתקיים יום יום ופישפש שעלה למעלה – כדברי השיר – חי ובועט לנו בפרצוף. פולני בן שלושים ומשהו, כלומניק מאז ומעולם, משלם כמה זלוטי כדי לישון על מצע שנפרש במטבח. לא תמיד יש לו אוכל, כי לא תמיד יש לו עבודה. עבודות”

“ארחי-פרחי פולני חסר כל נהפך כתוצאה מסדרה של צירופי מקרים וחוסר הבנה לדמות נערצת במדינתו. ציור משעשע וגרוטסקי של האליטה החברתית שמציג במערומיה את האצולה ("הותיקה") ואת האליטה השלטונית. מי שנולד או חלחל בדרך לא דרך לתוך האליטה יזכה בכל ההזדמנויות להצליח ולהתעשר, בבחינת הכל מותר לו וכולם בעדו ולשירותו. ואילו העם הפשוט – לא נחשב בכלל. והיחידי שמזהה מיד את התרמית הוא חולה הנפש. מעלה תובנות גם לימינו אנ”

“אתחיל את ההמלצה הזו דווקא מזווית הפוכה – הציור של מגריט על הכריכה הצליח למשוך את תשומת ליבי שנים לפני שהגעתי לספר. יש משהו מהפנט בראש-בלון בזה, המנותק מכל חיבור גשמי למציאות. בועה מנותקת. נראה כאילו הציור הוזמן במיוחד עבור הכריכה של הספר. כ"כ מתאים שזה מהמם. אני מניח שאין קשר בין הספר למגריט, אבל הבחירה מהממת. על העלילה ניקודם הוא בחור פשוט בן כ- 35 שחי בפולין בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ברזומה”