ספרי זיכרונות שכתבו מפקדים בכירים אפשר לסווג בהכללה לשלושה סוגים. הראשון, והטוב שבהם, הוא זה שבו תיאר המחבר את הדברים כהווייתם, או מאוד קרוב לכך (ספרים אלו נדירים יחסית). השני, הוא זה שניתן לכנות "כמה טוב הייתי", ובו תיאר המחבר את הישגיו במהלך שירותו. הכישלונות אם מוזכרים זניחים, ואינם פוגמים בניסיון להעביר לקורא את ההבנה שמדובר במפקד הצבאי הטוב ביותר מאז סקיפיו אפריקנוס. הסוג השלישי, הנפוץ מאוד,

ספר מצויין המתאר את קורותיה של אוגדן ברן במלחמת יום כיפור ובעצם את כל סיפור המלחמה בחזית המצרית, מההפתעה ופרוץ המלחמה, הצליחה המצרית, קרבות הבלימה ועד לקרבות הצליחה והלחימה באפריקה - בגדה המערבית של תעלת סואץ.

במיוחד בשבוע בו הלך לעולמו, בגיל 86 לאחר מחלה, האוגדונר והאלוף <mark>אברהם אדן (ברן)</mark> אדם שלחם בחמש מלחמות ישראל מהפלמ"ח ומלחמת ההעצמאות ועד למלחמת יום כיפור, היה לי לכבוד לקרוא את מעלליו וגבורת