“פטר וייס. פרידה מן ההורים. עם עובד. [פרטי] סופר שאינו מביט בנוסטלגיה על ילדותו, רק במעט חמלה. כל מי שהיה בסביבת הילד אינו מותיר בו סימנים חיוביים. בשפה תמציתית ומדויקת מתאר וייס סיטואציות מביכות עד קשות למדי מילדותו כבן למשפחה הבורחת מן המלחמה וממשברים. אמנם רוב בניה נחלצים בשלום אך למעשה אין שלום בבית ההוא ואין משמעות לייסורי הילדות התלושה מאנשים ונוף. אין לילד הנער נחמה בשום עניין ועבודה אלא”

“קראתי באיטיות, בזהירות, את הסיפור (אם יש סיפור) יוצא הדופן הזה של פטר וויס. בכ-70 עמודים, ביניהם איורים של וייס עצמו, מתקרב העולם אל הקורא בקירוב של מיקרוסקופ, באינטינסביות שלא משאירה מקום לנשימה. זו קרבה חסרת מסננים של בני האדם ומעשיהם - הליכתם, ישיבתם, אופן אכילתם - תיעוד בלתי אפשרי, בלתי מתפשר, של הרהיטים ובעלי החיים, שכולם כמעט וכופים את עצמם על המספר שאינו יודע כיצד לא-לראות, רק לדווח על כל מ”

“פטר וייס. פרידה מן ההורים. עם עובד. [פרטי] סופר שאינו מביט בנוסטלגיה על ילדותו, רק במעט חמלה. כל מי שהיה בסביבת הילד אינו מותיר בו סימנים חיוביים. בשפה תמציתית ומדויקת מתאר וייס סיטואציות מביכות עד קשות למדי מילדותו כבן למשפחה הבורחת מן המלחמה וממשברים. אמנם רוב בניה נחלצים בשלום אך למעשה אין שלום בבית ההוא ואין משמעות לייסורי הילדות התלושה מאנשים ונוף. אין לילד הנער נחמה בשום עניין ועבודה אלא”

“קראתי באיטיות, בזהירות, את הסיפור (אם יש סיפור) יוצא הדופן הזה של פטר וויס. בכ-70 עמודים, ביניהם איורים של וייס עצמו, מתקרב העולם אל הקורא בקירוב של מיקרוסקופ, באינטינסביות שלא משאירה מקום לנשימה. זו קרבה חסרת מסננים של בני האדם ומעשיהם - הליכתם, ישיבתם, אופן אכילתם - תיעוד בלתי אפשרי, בלתי מתפשר, של הרהיטים ובעלי החיים, שכולם כמעט וכופים את עצמם על המספר שאינו יודע כיצד לא-לראות, רק לדווח על כל מ”