טוב <mark>זלמן שניאור</mark> בכל זאת כן קצת מוכר, אולי דווקא מהצד של השירה שלו, אבל לא נתקלתי בהרבה תוכן מתורגם שלו או אפילו בעברית, שהרי הוא תירגם וכתב בעצמו בשתי השפות. יש את "המשומדת" שבלהה רובינשטיין כביכול הצילה (אולי בין היחידים שלה שלא הייתי מרגיש שהיא זאת שתירגמה) ויש עוד כמה שלקח לי הרבה זמן למצוא, ואף כאלה שאני מניח שלעולם לא אמצא.
בכל אופן את הספר הזה הצלחתי להציל לעצמי מהספריה (גם זה אחרי שאמרו ל

שניאור לא עשה עמי חסד בשנות העשרים של חיי.
הוא אכזב אותי בהבטחות שווא.
בעצם לא היה זה <mark>זלמן</mark> כי אם הבחור שעמו נפגשתי ״בקפה שניאור״ שבתל אביב. אז עוד לא היה פייסבוק ווואצאפ, האינטרנט קרטע כמו מנוע של מקרר ישן והייתי צריכה להסתמך על התיאורים מפליגי הלכת שלהג הבחור דרך האפרכסת: ״נראה טוב, בוגר לגילו, שזוף, הנדסאי״ (להביא לאימא)
סמרמורת מסוג טוּ גּוּד טוּ בִּי טְרוּ חלפה על גווי ובכל זאת נפלתי בפח.

אני לא יודע כמה שני הזרמים הללו של חב"ד והליטאים מהווים עיקר ביהדות מזרח אירופה, אבל אין ספק שמדובר בדמויות יסוד. הגאון מוילנא ואדמו"ר הזקן, האחד סגפן ורב פוסק מהחשובים, והשני מקימה הראשי של תורת חב"ד. מה בכלל הביא לחיכוך הגדול הזה? טוב מן הסתם חילוקי דעות בנוסח של מי יודע יותר טוב ואם הצד השני לא מובן בטח הוא כופר או מתיימר להציג תורה חדשה לגמרי, שהרי היהדות באותו הזמן בוילנא הייתה מאוד מבוססת וח

הפואמה וילנה של <mark>זלמן שניאור</mark> היא שיר הלל או קדיש לוילנה היהודית, ירושלים דליטא, מרכז תרבותי יהודי חשוב שאיננו עוד.
הפואמה נכתבת ממקור ראשון, מזכרונו של שניאור על העיר. הוא חי בעיר בשנים 1904-1908.
הפואמה הזו הייתה כנראה מאוד חשובה לשניאור מכיוון שהוציא אותה בהוצאה מהודרת בהוצאה הברלינאית הנודעת "הספר" בשנת 1923. הפואמה מורכבת משישה פרקים, כל דף הוא בעצם שני דפים מחוברים, האותיות מעוטרות ויפות וחל

המשבר שבין החסידות לבין המתנגדים - הליטאים היה ללא ספק משבר קשה ביותר בדורות האחרונים בין הדתיים לבין עצמם. היו הלשנות לגויים וכתוצאה מכך נשלח לכלא הגוי: מנהיג חב"ד. עד היום המעשה לא יסולח בקרב החבדניקים.
זהו נושאו של ספר זה. <mark>זלמן שניאור</mark> סופר ומשורר כמעט נשכח מצא לנכון לכתוב ספר שעסק בכך.
כתיבתו רהוטה, תפיסת השבר הנורא בכל דף בספר.
יחד עם זאת אנו מגלים כוחות נעלמים בקרב האישים. שנאות מצד אחד

ספר מופת זה נכתב בשנות ה-40 של המאה הקודמת, וזו הפעם הראשונה שהוא יוצא לאור בתרגום לעברית (2015).

נכתב במקור ביידיש ופורסם מידי שבוע בעיתון היידיש הגדול ביותר הפארווערטס שיצא בניו-יורק. <mark>שניאור</mark> התחיל לכתוב את הסיפור בזמן שחי בצרפת, אך עקב הכיבוש הנאצי נאלץ לברוח והיגר לניו-יורק שם המשיך לכתוב מידי שבוע פרק חדש לעיתון.

יש בסיפור הכל, העיירה היהודית, משולש אהבה בלתי אפשרי, תאור חיי היהודים והגו

אני מחבב את כתיבתו של <mark>שניאור</mark>, לטעמי כתב שירה ופרוזה מעניינת, אך מזמן נשכח ונראה שאין מה שדוחף להזכיר ולהוכיר את פועלו. <mark>שניאור</mark> כתב המון, שירה, רומנים, סיפורים קצרים, מאמרים, ביקורת, פוליטיקה ומה לא. <mark>שניאור</mark> היה דור שני בספרות העברית אחרי דור הנפילים של ביאליק, טשרניחובסקי, פרץ ואחרים. הוא היה נער צעיר כשביאליק היה קרוב לשיאו. הוא מצטייר כאדם שהעריך עבודה קשה בתחומו, אך לא היה אדם שקל להסתדר איתו. על

איזה ספר נהדר.

לדעתי כדי לשפוך עליו אור יותר ברור, אצטרך לצטט מההתחלה ומהסוף. לא של תוכן הספר, אלא של ההקדמה שכתבה בלהה רובינשטיין (המתרגמת), ומהאחרית-דבר של לילך נתנאל.

את החלק הרלוונטי שהקלדתי, אשים בתגובה לביקורת, כדי לא להעמיס.
תוכלו להכנס ולקרוא, אם זה מעניין אתכם.

בגדול, המתרגמת מסבירה את ההנחה שלה לגבי תרגום, (שיש בזה הרבה חלוקים) שתרגום ספרותי הוא בנייה מחדש של היצירה על בסיס מ

סיפורים מילדותו של המחבר בעיירה יהודית באוקראינה, במבט חצי-נוסטלגי חצי-מחויך. ימצא חן בעיני אוהבי הז'אנר (שלום עליכם וכו')