הספר הקטן והנפלא הזה הוא ספר חכם, הוא שנון בצורה יוצאת דופן וזה ממש מגניב. הספר הוא בעצם אסופת סיפורי פנטזיה מוכרים ש<mark>פין-גארנר</mark> המציא אותם מחדש, הוסיף להם טוויסטים לעלילה והכניס גם מודרניזציה וזה פשוט תענוג לקריאה. כל פרק הוא בעצם סיפור אחר, שכתוב בלשון שנונה עד מאוד עם חידודי לשון ותוספות למבוגרים. <mark>פין-גארנר</mark> הופך את ספרות הפנטזיה הקלאסית באבחת קולמוס למשהו אחר לחלוטין, בוגר יותר ומלא כל טוב השפה.

הספר השנון והמחוכם הזה הוא פנינה בעולם הפנטזיה, אגדות ילדים בלשון סגי-נאור נקראות טוב מאוד ומתאימות במיוחד למבוגרים שאוהבים קצת פנטזיה, <mark>פין-גארנר</mark> כותב בלשון חלקות, שנינות לאין ספור והרבה טוויסטים עלילתיים מגניבים ומהנים. האגדות הן אגדות מוכרות שגם אם לא התעמקנו בהן עד מאוד עדיין הסיפור והעלילה שלהן מוכרת וכולנו גם יודעים בערך איך הן מסתיימות, אז אצל <mark>פין-גארנר</mark> זה לא כך, כל העלילות מקבלות תפניות מטו

אכילס: והנה שוב אנחנו נפגשים. מה שלומך הפעם?
הצב: למען האמת מתחיל לשעמם לי. למה אף אחד לא מספיק מקורי בשביל לעשות משהו חדשני?
אכילס: הם פשוט מאותגרי חדשנות. וחוץ מזה, ככה אתה פוגע ברגשותיהם של מיעוטי היכולת המוחלשים ע"י הוצאות לאור אכזריות הכורתים יערות גשם למען טובתם האישית? אתה לא מתבייש??
הצב: מצטער, לא התכוונתי לפגוע ברגשות הכותבים -
אכילס: כותבים? ואם הם כותבות? מה זה הסקסיזם הזה, אתה חוש

~והנה הספר השלישי (והאחרון) שקראתי היום בספריה~

אז לפני שאתחיל (למרות שטכנית כבר התחלתי) אני רוצה לשאול אתכם אם יצא לכם אי פעם לקרוא אגדות ילדים. אם לא, יהיה לי קשה להבין איך ההורים שלכם לא חינכו אתכם לקרוא אגדות ילדים. הרי על אגדות ילדים של האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן, לא רק אתם, בני הנוער גדלתם עליהם- אלא גם המבוגרים, הסבים והסבתות, וגם כמה דורות מאוחר יותר.
ראשית דרכן של אגדות הילדים, ל