ביקורת ספרותית על פוליטיקלי קורקט - אגדות ילדים בלשון סגי-נאור מאת ג'יימס פין-גארנר

---

~והנה הספר השלישי (והאחרון) שקראתי היום בספריה~

אז לפני שאתחיל (למרות שטכנית כבר התחלתי) אני רוצה לשאול אתכם אם יצא לכם אי פעם לקרוא אגדות ילדים. אם לא, יהיה לי קשה להבין איך ההורים שלכם לא חינכו אתכם לקרוא אגדות ילדים. הרי על אגדות ילדים של האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן, לא רק אתם, בני הנוער גדלתם עליהם- אלא גם המבוגרים, הסבים והסבתות, וגם כמה דורות מאוחר יותר.
ראשית דרכן של אגדות הילדים, לא היתה על הדפוס (כמו שהאחים גרים עשו) אלא היא התחילה כמה שנים אחורה, עוד בימי הביניים הרחוקים כשאנשים נהגו לספר אותם סביב המדורה (רק כמה שנים לאחר מכן, האחים גרים כתבו אותם) ולכן אם תסלחו לי, אדם שלא מכיר אגדות ילדים מפורסמות (כמו כיפה אדומה, שלגייה, סינדרלה ועוד) הוא איננו אדם.
אמרתי לכם לסלוח לי- למרות שאני די בטוח שכולכם גדלתם על אגדות מקסימות אלו- או לפחות על אחת מהן.

בכל מקרה, לפני שאתם ניגשים על הספר הזה, אני חש צורך לאזהיר: חובה לקרוא את הספר הזה אחרי שתקראו את אגדות הילדים במקור- כלומר אם לא קראתם, רוצו לקרוא ורק אז תקראו את הספר הזה- ותכף תבינו למה.
הספר הזה נכתב בהומור. הוא אוסף של כמה אגדות ילדים שמסופרות בצורה עכשווית, מודרנית, סאטירית, קלילה ומצחיקה ברמות!
מרוב הסיפורים נהנתי מאוד (במיוחד מהסיפור על נסיך צפרדע ששם מתגלה שהצפרדע היא כלל וכלל לא נסיך אלא איש עסקים זקן, מקריח ושאפתן או בכיפה אדומה שהזאב לאו דווקא האיש הרע בסיפור אלא הצייד.
בכל מקרה, תענוג לקרוא את הספר הזה. קראתי אותו ב- 20 דקות בערך ואז אמא שלי התקשרה אלי לסלולרי כדי שאבוא לפגוש אותה במכונית (שלא לדבר על הצלצול המביך הזה של הזקנים שיש לי. כולם הסתכלו עליי בספריה כאילו הם מסתכלים על משהו בשנות התרמפפו, משהו שלא מן העולם הזה ואם זה לא מספיק הספרנית עשתה לי ששש חורקני ומעצבן כזה (למרות שאני די מחבב את הספרנית!)
אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה? בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה ונגלה שהחוויה הראשונה שלי בקריאה בספריה לא היתה תענוג חד פעמי ולמרות שדי התאכזבתי ממיץ' אלבום, לפחות הספר הזה היה מן קינוח מתוק ומקסים לסוף.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על פוליטיקלי קורקט - אגדות ילדים בלשון סגי-נאור